מחבר: admin

מסתבר שהמנהל הנרקסיסט זה יצור מעניין מאוד, אני לא בטוח שפרק אחד יספיק ומצד שני לא באמת מתחשק לעשות דוקטורט אז כרגע ננסה להבין למה הוא נפוץ, למה זה לא חייב להיות רע. מה בו יכול להיות נורא ומה העצות להיתמדודות כשזה נימצא.

אז עם אתם באירגון הררכי סביר להניח שתפגשו מנהל עם מאפינים נרקסיסטים וזה לא במיקרה. נרקסיסטים לא רק נהנים להיתבונן בעצמם כמו המשל אלה להיראות ולהיתפס כך על ידי סביבתם. ואז הם מחפשים “נקודות מעמד” שיראו את יחודם וניהול היא דרך קצרה להצליח במשימה. אבל זה לא רק שהם נימשכים לעמדה גם האירגון רוצה אותם. מי שחושב שעם יעבוד קשה בשקט זה יעזור לו להיתקדם כניראה עוד צריך להיתבגר. צריך לבלות מהסביבה ולצערי הרב את זה לא עושה העבודה. צריך להראות שזה מיוחד וקשה ולא משהוא פשוט שמהשרוול פשוט יוצא. האירגון והעובדים רוצים גם משהוא מוביל כריזמתי ולא מומחה מבולבל כמנהיג ובו בזמן אדם שכישלון פה ושם לא יפגע בו וזיז אותו מהמטרה. וזה חברים יקרים תכונות חשובות שמקבילות לחברינו הנרקסיסט. אז יש פה שילוב של רצון ומוטיבציה בשילוב עם תכונות מועילות – ליאורה שילוב מנצח. וכן נקסיזם “בריא” יעזור להנהיג ולנהל, הרצון שלו להיראות טוב יותר יכול לבוא לידי ביטי בדחיפה של כול המחלקה קדימה כי הוא מנהל מקום חשוב והאנשים שלו טובים יותר וכך התכונות האילו יצתלבו עם הפוליטה והרצון האירגוני. עם נפלתם על כאילו אשרכם יש סיכוי שזכיתם בכול העולמות. הבעייה מחמירה כאשר הנרקסיזם מצלב עם חוסר ביטחון. שם כבר הגענו למנהל שמקדם את עצמו בלי קשר למציאות כי הרי הכול צריך להיות מושלם ואין מקום לסדקים באגם .הוא לא יטפל בענינים אלה יטפל לעובדים . ימצא אשמים חיצוניים, ייפה דברים, יבחר לפעול לתובתו על חשבון החברה אבל יציג את זה יפה נורא.

מבחינת העובד מנהל שכזה הוא מסוכן, המקור לכישלון תמיד יהיה העובד הצלחה לעומת זאת היא בהשראת המנהל או אפילו שלו בלבד. ועם במיקרה תהיה למטע ותיצה עזרה אדם שיראה אותך כפרט ולא ככלי , שיתן קצת אמפטיה מול קשיים – חפש עזרה במקום אחר. עם תרצה לתת ביקורת על הדרך צפה למיקלחת או כתף קרה כי לא האירגון והמשימה חשובים אלה הדמות בעני עצמה. וכך יצאו העובדים תחת מנהל נרקסיסט את עצמם בלחץ מה שיוביל לשחיקה.

ואיך מתמודדים מנהל שכזה – לצערי אין פה בשורה. עיקר העצות ניתנות להיסתכם בתיתקופף ואיתו תיתישר. תן לאחרים להיות אילו שעליו המנהל ניטפל, ועל תעבוד בשביל האירגון אלה חפש את האינטרס שלו ושים מעל הכלל. חפש לך מקור לביטחון מיחוץ למחלקה – עם באירגון ועם בבית עם החברה. כמובן שיש דברים שמהם צריך להימנע, לאתגר אותו, להראות לו את הסטירות בגירסאות ולהיתעמת איתו באופן כללי , כי המקור לאותה התנהגות זה לא עודף ביטחון עצמי אלה פיצוי על חוסר ולהיות זה שחושף בפניו את המצב רק יגרום להפיכה שלך למקור הבעייה. ויש עוד עיצה אחת שבעני מאוד בעייתית , עצה שנימצאת ביותר מידי מדריכי התמודדות הכן לך דרך יציאה.

ומה בדבר עזרה מהנהלה – לרוב העזיבה תהיה כי היא כימעט ולא תפעל, כי הרי אותם תכונות הן אילו שהובילו אותו לשם בהתחלה ובקצב שבו מבררים עם מנהל הוא מסוכן הנזק יהיה לעובדים מובחן ובהתאם לעיצה האחרונה הם ישאירו לאחרים להיות מתי שההנהלה תביא את הבשורה

יצא טור מדכה, סליחה עם מי שעם מנהל שכזה מתמודד. האמת שהתחלתי ליקרוא קיוותי לכיוון חיובי של התמודדות , בטח אחרי שהעובד הנרקסיסט “רק” פגע בעבודת צוות והדרישה לנרקסיזם בריא בניהול – אבל זה מה שאני בשיטותי מצאתי.

ואחרי הדיכאון סתם מחשבה – האים ה”I” המתכלל שהינו חלק מהנהלות מתדרדרות לפי מודל הניהול הכושל יכול להיות לא מגבש אלה סימן למה שקורה כשיש יותר נרקסיסטים בהנהלה וכולם מנשים רק לרצות אותם – נישאל את אדיגס כול עוד יש בו נשמה

לגבי התמונה – אשר (מנשקו) צילם וחשבתי שהצליח לו אז ביקשתי את התמונה. ותודה

כרגיל מי שחדש פה מוזמן לגלול וליבדוק מה היה בעבר

להמתין ולחזור לחפש עידכון או לעקוב ולקבל התראה בפיסבוק בלינקד או בציצן https://twitter.com/Haimbaavoda

הפעם משהוא קצת שונה – סיכומו של מאמר בודד, המטרה המקורית שלי הייתה לשלב אותו עם דעתי על תהליכי המשוב אבל גדולים ממני כבר דיברו על הכישלון של התהליך הזה ומה עוד אחד ישנה. מה גם שמיישום מה הנושא הזה צף לו בסביבה בזמן האחרון
מדובר בהשפעה של מלך הביצה על סביבתו הקרובה – נרקיסים ועבודת צוות.
נקסיסטזם ניתפס כבעיה שלא אמורה להפריע לשאר – מה אכפת לי עם מי שלידי מעריץ את עצמו ? ובאמת עבודות רבות לא ראו כול פגם ופגיעה בעבודה של נקזים ץ ואז באו כמה חברה נחמדים ואמרו רגע אנחנו לא עובדים כיחידים והניחו שתכונות המעריץ העצמי יקשו עליוי לשטף פעולה.
מי שלא עבד עם נרקיסיסט חלק מהתכונות שלו שאמורים הן יהירות , חשיבות עצמית מוגזמת (עד כדי מגלומניה) חסרי אמפטיה ונצלנות . מה שגורם להם לרצות לקדם את עצמם ולהשתמש בשקרים או מניפולציות על מנת להתקדם. אני מניח שמעט מכם לא נתקלו בכך גם כי עם אתם עובדים עם מעל 100 אנשים אחד מהם כזה וגם כי התכונות האלו אפילו נחשבות חיוביות במקום העבודה
המחקר המדובר לא היתייחס אל הניקסיסט הבודד אלה למקומו ביחידת העבודה כחלק מצוות – והניח שהתכונות האילו יפריעו לתיפקוד על ידי כך שלא תהיה נכונות להקריב מעצמך למען הקבוצה.
אבל איך אפשר לבדוק את זה – פה זה נהיה מבחינתי מעניין וקצת מאתגר . את ביצועי הקבוצה שחרו פשוט לבדוק בNBA על ידי צפייה, אבל איך יחליטו כמה נרקיסיסט כול שחקן , פשוט העריכו את זה על פי חשבון חברתי שלו . התנסחות ואף תמונות. אני מניח שזה הסיבה שהמאמר הינו במגזין של ניהול ולא של פסיכולוגיה כי אפיון מרחוק הוא לא בדיוק אתי לפסיכולוגים. אבל פה מסתבר שיש ספרות רבה על האפיון של אישיות על פי תמונה [וכמובן שהנושא נבדק על קבוצת ביקורת עם שאלון כך שאני עדיין לא בטוח מה דעתי על השיטה, האם מי שאומר הרבה אני בישיבה יכול להיות כך מקוטלג גם בלי עוד הוכחה ?]
התוצאות היו מעניינות – מעבר להנחה הבסיסית שהתגלתה כנכונה לחוסר שיתוף פעולה כחול שהצוות נקסיסט יותר ניראה תופאה אחרת שהתרחשה לאורך זמן. אומנם צוותים נקסיסטים לא התדרדרו עם הזמן אבל גם לא השתפרו. צוותים עם רמה נמוכה של נרקזיזם הראו שיפור לאורך זמן ולמדו לעבוד ביחד טוב יותר על מנת להוציא את הטוב ביותר. למדו לתאם וזה מעלות של נקקזם לא התדרדרות אלה חוסר שיפור. מה שאומר ללמי שצופה בנקודת זמן אחת יראה חוסר השפעה כי הנזק הוא לאורך זמן ורק בהשוואה. ומה עם מי שנקסיסט הוא המנהל – על זה יש ספרות שניראת לי די ענפה ואולי אתעסק בה בפעם אחרת ממבט מהיר שוב הבעייה יהא בניצול של העובדים ועזיבה וחוסר אמון במערכת של הכפיפים.
מצחיק איך מאמר של 57 עמודים מתמצת בכייף לכמה משפטים …

ומי שפה והיה גם שבוע שעבר שוב דוגמה להבדלים בין אסכולות – עם בשבוע שעבר היה ויקוח בין פסיכולוגיה וכלכלה הרי שפה עצם השיטה ניראת לי כוויקוח בין מדעי הניהול והפסיכולוגיה. זה סוג של אמירה שגם מאמרים שמיתפרסמים זה לא מדע חד משמעי – בטח בבעיה שמקבלת פרספקטיבות שונות מכול מחלקה – ולצערי הרב מה שנישאר לרוב זה להישתמש גם בראש. לי המאמר הזה מתאים למה שאני מכיר ולתוצאה המוזרה של כישלונות צוותי כוכבים.

כרגיל מי שחדש פה מוזמן לגלול וליבדוק מה היה בעבר

להמתין ולחזור לחפש עידכון או לעקוב ולקבל התראה בפיסבוק בלינקד או בציצן https://twitter.com/Haimbaavoda

בעבודה אני מתמודד עם בעייה שניראת רק כשמיסתכלים על התמונה הגדולה, ובכול פעם שמנשים לטפל בה ולבדוק מקרה פרטי – הדברים תקינים. אז זה לא מפטיעה שעם בעיות שכאילו מעסיקות אותי בטכנולוגיה הם יגיעו גם למאמר שאפגוש.

מסתבר שלפי הגדרות של הפסיכולוגיה אין את משבר גיל הארבעים או בשמו הרשמי משבר אמצע החיים (וכשאניי אומר אין זה אומר שזה בוויקוח ואז אין החלטה ראשמית בdms אבל זה רשומה ארוכה משלה) , ואין משבר. כי הפסיכולוגיה מסתכלת ובפרט מדובר בתופעה זניחה של פחות מעשירית וגם זה בצורה שלא בדיוק מובהקת כי מי אמר שגירושים והתפטרות הן מאותה סיבה ? סבתא שלי אבל לא מחקר רציני.אז נחמד שיש את הכלכלה ההיתנהגותית שמיסתכלת על תופעות גדולות ולא על סיבות. ושם מיסתבר שמה ששוב יודעים כבר שנים ניתן ליראות במיספרים. בסביבות גיל 40 אנחנו בשיא אבל לא תמיד חיובי.

מקסימום של תלונות על כאבי ראש, בעיות שינה, חרדה, לחץ ולבסוף היתאבדות, משולבות עם התחתית של תחושת האושר. אבל לא הכול שללי וזה גם מה שמוזר. מדובר בתקופה של השיא של ההשגים בחיים, לפחות הכלכליים .הנושא נבדק בעולם המערבי שבו יש תפיסה שעושר שווה איכות חיים , אז אנשים מאושרים ודיכאוניים ?

זה משתלב עם תופעה אחרת, פרדוקס אחד מכמה בתחום ההיתאבדויות שבצורה מוזרה היתאבדיות קורות יותר במדינות שבממוצע מאושרות יותר (זה נבדק במערב אז כולם גם מעושרות). כלומר לא בדיוק מה שמצופה.

לא יודע מה איתכם אבל בעני זה מרתק שניתן להפוך את הברכה של לחיות בעושר ובאושר למציאות מפחידה.

מעבר לכך זה מישתלב עם העובדה שלישראלים טוב, האיכות חיים היא לא הטופ של המערב ועדיין באושר אנחנו שם. כניראה שמה שמשנה פה זה הלחץ החיצוני, שיש את מי להאשים.

כי לפי ה”פסיכולוגיה בגרוש” ההסבר למשברים כשאמורים להיות מאושרים הוא שפשוט אחרים או המצב לא אשמים מי שנישאר להיתמודד עם האשמה במצבי זה אני . למהנדס שבי זה מזכיר פיקסל שהוא יותר מדי מצויין אז כול דפקט קטן הופך לעיניין. הכלכלנים דרך הגב נישארו זהירים מבחינתם זה לחץ שיכול להיות ביולוגי, כלכלי או חברתי (הם ניזהרים לא להיכנס לתחום של הנפשי ומישום מה אין אותו ביפן ובמדינות שלא מעיריכות את הנעורים) כי לא באמת משנה ה”למה” משנה התופעה, וצריך פשוט להיתכונן עליהה. טוב , לפעמים כלכלנים הם חכמים, וצריך לטפח לחצים.

ועם דיברנו על הלחץ נחזיר לפה את הלוגוטרפיה שמיזמן טענה שהחיים במערב נוחים מידאי אז האדם ממציא אתגרים חיצוניים – קריירה וספורט היו שם כדוגמה וזה עוד ליפני מעל 50 שנה, אוף מעצבן ששום דבר לא השתנה

כרגיל מי שחדש פה מוזמן לגלול וליבדוק מה היה בעבר

להמתין ולחזור לחפש עידכון או לעקוב ולקבל התראה בפיסבוק בלינקד או בציצן https://twitter.com/Haimbaavoda

שני מודלים ליצירת תמונות שתי תוצאות שונות מאוד (הכותרת וזאת)

ביזכות אלכסון ניתקלתי בכשל שלא הכרתי אותו בשמו. כי את הבעיות שהוא עושה אני מכיר טוב מידי .לדעתי מעניין לא רק הכשל אלה גם העובדה שהוא ניכבה אל הכלים. אבל פרה פרה נתחיל בכשל ונמשיך הלאה

כשל מקנמרה שידוע גם ככשל כמותי הוא הכשל ההפוך לכול מה שמלמדים מהנדסים. זה כשל שבפשטות ניתן לומר שמרוב שמודדים את הפרטים את העיקר מפספסים.

הכשל הוא על שמו של רוברט מקנמרה שר ההגנה האמריקני במלחמת ויטנם ,שבילה בחברת פורד ושם למד שיטות ניהול סטאטיסטיות . אחת הנושאים הבסיסיים בשביל זה הוא שההחלטות מבוססת אך ורק על תצפיות כמותיות (או מדדים) והתעלמות מכל השאר. “We belive in good all rest should bring data” היא חולצה ואמירה שמודפסת הרבה ושמה את האמירה הזאת בחזית. אגפים שלמים בנויים לדוגמת IE ושאר ניספחיהם. אפילו חלק אנשי הhr יגידו שמה שלא מדיד לא מוגדר. [חכו לפוסטים של kpi בקרוב סוף שנה].

הבעייה שלא את הכול אפשר לימדוד ויותר גרוע לא הכול קל לימדוד. במילחמת ויטנם מקנמרה ספר גופות. לפי המדד הזה ארה”ב ניצחה בויטנם במיצאות זה לא בדיוק היה כך. דעת קהל בשני הצדגים והמורל קבעו תוצאה שונה מהסטטיסטיקה.

זה קל להביא מיספרים ולהסביר, אבל במיקרים מסובכים קשה להוכיח תצפיות גם עם הן לכולם בררות. הצוות שלי לדוגמה הוא צוות עזר, עם הוא חסר לא ייצרו פחות. אבל הרעש במערכת של המוצר המסובח שלא מצליחים כרגע ליצר או העומס שנופל על אנשים אחרים שמוביל לשחיקה שלהם לא ניתן לקימות. ועדיין למרות שאין שום פרמטר מיספרי שיוכיח עדיין זה אחד המקומות הבודדים במיפעל שהעדרות של אדם בודד תגרום למנהל המיפעל להיתערב.

גם אני כמנהל ניסיתי לבקר את העבודה במיספרים בשביל להבין, ואין בררה אלה להבין את הפרטים כי כשארועים רבים כול כך שונים זה מזה לפעמים מי שמספיק פחות למעשה עובד קשה יותר.

כמו שכתבתי בהתחלה חלק מהעיניין בכשל הזה זה שהוא לא מפורסם. הייתי מצפה שהוא יובל את המחלקות ההומניות, יועבר בהדרכות ויתוזכר ליפני שיחות משוב, וזה לא קורא. ההפך מבקשים לדרג ולמדוד את המטרות. SMART זה חובה ומי שלא בקיא הM מסמנת מדידה. אז למה זה לא שם ? אני מניח שזה ביגלל אנשי המיספרים שהם המנהלים. שהם רוצים תוצאות לא תירוצים ובשקף של סיכום שנה צריך מיספרים. ומקור הבעייה שלמרות כול האמירות החדשות עדיין שמחלקות משמשות כHR כאשר הR – האדם כשמאב שולט בגישה , מעודנת פחות מעודנת יותר עדיין זה שם מסתובב.

אולי סיבה אחרת להעלמות הכשל היא הרצון של פסיכולוגיה ושאר מדעי החברה להידמוות למדע אמיתי . כזה שקביל וניתן להפרכה ולהוכחה. ובדרך זו כול מה שבצד נישאר למקצעות הפריפריה שהם אומנות ולא מדע. זה קצת חבל כי מהצד זה ניראה שמהקור של פריוד לא הרבה נישאר. לפרויד לא היה מדע וגם לא סטינג קבוע וכול שאר העצות שאנו מקבלים מhr היום. וקשה לקבל שיש דברים שהם אומנות . אני זוכר בשעורים ביעוץ לא התבישו להגיד שתחושת בהבטן היא מדד קביל ואפילו עיקרי, אני מקווה שלפחות כלפי פנים זה כך גם במי שהיום ניקראים B.P ואולי בהכנות למשוב הבא בעיקבות השינוי שכבר קורא בחוץ לא ידריכו על SMART אלה פשוט תבין מה דעתך…

כרגיל מי שחדש פה מוזמן לגלול וליבדוק מה היה בעבר

להמתין ולחזור לחפש עידכון או לעקוב ולקבל התראה בפיסבוק בלינקד או בציצן https://twitter.com/Haimbaavoda

וסתם עוד משהוא – התמונה של הפוסט זה מה שמנוע הציור dell e “דמיין” כשמתי בו פיסקה מהפוסט. בדקתי מנוע אחר ויצאו התמונות הבאות – עדיין לא משתווה לאדם

חבל לי שבחרו ללכת ליפן ולא למיטבח. הרי מפעלי ענק שמיצרים בלחץ תוצרים שונים ומשונים באותו קו יצור כבר איתנו הרבה זמן גם בלי יכולות מיחשוב – הרי אילו המיטבחים

הוצאת מנות לפי הזמנה בלי דרך לתחנן הרבה מראש זה תאור של מיסעדה ושל מיפעלים שמיצרים לאחרים. בתחום שלי זה הfounderys

ושם לא מיצרים את אותו קו כול היום אלה מנות על פי הזמנות. לקוח אחד כמו שולחן אחד יכול להזמין מכמה טכנולוגיות שונות . ממנות מסובחות ועד לערמת ציפס גדולה.

אבל אנחנו בתעשייה ניתקענו עם ההילולים לשיטות רזות, יעילות עם כול מיני כותרות שמתאימים למסובבי ברגים אחידים על המסוע.

אחד מאותן שיטות ש”אהובה” עלי במיוחד הינה 5S שקיבלה את הכינוי של אברי גוף שמזכירים בצליל את האות s כי רוב הפעמים שאני זכיתי ליפגוש את השיטה הישום היה קרוב לכסת”ח. מבצע ניקיון אדיר שאחרי סימו המוצלח ליפעמים אפילו בתוך כמה דקות האזור ניראה כמו המיזרח התיכון

חלק מהבעייה בישום הוא פשוט תרבותי, הקיזן נוצר על בסיס של חברה שבה בניגוד לחברה הפאודלית והצמיתים הסמוראי ידע שעליו לדאוג בחזרה לפועל על מנת להבטיח את היבול הבא.

אז את התרבות והבסיס שלנו לא ישתנה ואולי במקום לחפש במיזרח עדיף היה לחפש קרוב , במיטבח “מיז אן פלאס” ובתרגום חופשי- להניח במקום.

זה נישמע דומה לסידור של s5 אבל המקום משתנה , הסדר הוא בהתאם למה שנידרש. והסדר שנידרש משתנה ממנה למנה. אבל הסדר זה רק נקודה אחת. כול מי שאפילו הכין קצת יותר מחביתה פשוטה יודע שלירקות יכולים להיות שימושים שונים. ניקח בצל לדוגמה – ריבועים קטנים לסלט, רצועות למוקפץ כך שאותו חומר גלם דורש הכנה שונה בהתאם למנה. מנות שונות דורשות הכנות שונות, וצריך לתכנן אותן מראש. אפילו מאכל הילדים האולטימטיבי – פסטה לבנה דורש להרטיח מיים ליפני שמתחילים במלכת ההכנה. ועים רוצים שיצאו מנות שונות לאותה ארוחה צריך להבין מה לעשות ליפני מה. כך שמה שיש פה זה לא רק סדר אלה פעולות שדורשות הבנה וזו כניראה הבעיה.

לוקח זמן להכשיר פועל שמבין, שיודע להכין ובמיקרה הצורך להגיב. אז מפרקים את הפעולות כך שאנשים הם “רק” תחליפי רובוט. ואז לא צריך באמת לשמר כי לשים כלי במקום מסומן זה דבר שניתן ללמד במהרה. והיום המצב הפך להיות שאני כבר לא בטוח מי הגורם ומי התוצאה. האים בגלל שרוצים שכולם יהיו חליפיים הם באמת מתחלפים ?

ושוב אני חוזר לאותה המנטרה של לתת משמעות או להיתמודד עם ה”התפטרות השקטה” או איזה מילות קוד חדשות לבעיות ישנות. וכן חיפוש במקומות אחרים יכול לתת פיטרון או לפחות לתת טיעונים שונים לאותו רעיון

ושנייה ליפני הסוף מעניין שהמקום היחידי מיחוץ למיטבח שהביטוי מיז אן פלאס תפס זה בפסיכולוגיה באיזו פינה – שהסדר משנה את התפיסה, אז אומנם מדובר היה בחינוך אבל מי שרוצה ליצור יציאה מהתפיסה של ננצל וניסע שווה ליבדוק וליראות , בעני שווה לנסות

וכרגיל מי שחדש פה מוזמן לגלול וליבדוק מה היה בעבר

להמתין ולחזור לחפש עידכון או לעקוב ולקבל התראה בפיסבוק בלינקד או בציצן https://twitter.com/Haimbaavoda

ניסוי הכלא של הוא מהניסויים המפרוסמים ביותר שיש , ולכן הוא גם ניראה כהונאה הגדולה ביותר שהיתה במחקר. והאמת שצריך לישאול האים יש מקום למדע שחלק מהבסיס שלו מבוסס על שקר ?
לצורך התיזכורת מדובר על הניסוי שבוא אוכלוסיות סטודנטים חולקה לסוהרים ואסירים בצורה אקראית ולמרות שדובר במישחק ושליכאורה לא היה הבדל בין הסוהרים לאסירים הרי שמהר מאוד חלק מהסוהרים “ניכנסו” לתפקיד מהר מידי והחלו להיתעלל באסירים. זה יצר המון רעש גם של אטיקה מיקצועית וגם על כך שהסיטואציה משפיעה על האדם . אבל לא זה העיקר כאן. מבחינתי העיקר בנושא זה שלאורך שנים הוכח שהניסוי לא בדיוק היה כמו שתואר.
זה התחיל באסיר שנישבר והוצג כסימן להתעללות ואשר הודה עוד כמעט בזמן אמת שפשוט רצה להשתחרר על מנת לילמוד למבחן. בהמשך מישום מה כשאחרים ביצעו את הניסוי הוא לא חזר על עצמו. לא היתה כניסה כו דרמתית לתפקיד. ואז התגלו קלטות שבוא שומעים שלמעשה יש תידרוכים ואין פה כניסה לספונטנית לתקפקיד אלה תידרוך כיצד להיתעלל ולהקשות על מנת להגיע לכך. ישנו גם חשד שהכניסה לא בוצעה רק למען המדע אלה כאידיאולוגיה בחלק מהתידרוכים אף הוצג הצורך בהיתנהגות על מנת לבצע רפורמה בבתי הכלא.
עם כול כך הרבה בעיות איך זה שהניסוי הזה הוא אחד מהמפורסמים ביותר ומופיע בספרי לימוד עד היום ? כי החוקרים עקפו את המחקרים ואת העמיתים ופנו ישר להמונים.לתיקשורת החוצה. זה היה עוד ליפני עידן הרשתות אז אני מניח שזה היה פשוט יותר היום.

כלומר גם היום ישנם מדענים שלצד מחקר אמיתי שולחים אל הקהל והעיתונים מאמרים של ניסויים ובדיקות שלא עברו בדיקה. פייק ניוז מדעי. עכשיו זה לא שפרסום מדעי מחסן מטעויות , בעבר הלא רחוק כבר היה “משבר” השיחזורים למי שהמוסג חדש לו מדובר על כך שבניסיון לשחזר 100 מאמרים הצליחו לשחזר בערך שליש ומאז הבינו שיש לבדוק את הנושא אבל מאמרים עדיין נופלים בזה אחר זה.

נופלים זה מילה עדינה. כשנתנו למומחים להעריך עם מאמר ישתחזר או לא הם באמת הבינו עיניין, ועדיין יש פירסומים בעיתיים. ולא רק זה הם אפילו יותר מצוטטים. ניראה פשוט כי הם יותר מעניינים. פה כבר צריח להניח הנחות שביגלל העיניין הם מקבלים הנחות ולכן יוצאים אל הקהל.

ובשל אותו העינין הם יותר מתפרסמים ויותר נגישים לציתוטים. וציתוט זה לא סתם מיספר, זה חשוב לקריירה לפחות באקדמיה

אז מה נישאר? להאמין שהמדע ידע לאט לאט להוציא את הטעויות ? זה לא קורה – ראו את ניסוי הכלא.

כלומר “בסוף האמת מנצחת” זה דבר שכולם מספרים זה לזה אבל מי שבטעות ישמע בהדרכה על פרמידת הלמידה מוזמן לבדוק את הנושא (אולי בפעם הבאה) ולהיתיאש מהמדע במדעי החברה.

צריך פשוט להישתמש גם בניסיון ולסנן, כי בסופו של דבר ובטח במדעי החברה תמיד ניתן למצוא איזה הנחות יסוד ואסכולה שתתאים לכם לעמדה.

וכרגיל מי שחדש פה מוזמן לגלול וליבדוק מה היה בעבר

להמתין ולחזור בעוד שבוע/שבועיים או לצפות בפיסבוק או אצלי בלינקד עם זה עדיף

ומי דרוצה שאלב זה יצייץ אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/Haimbaavoda לצייץ

למי שאי סבלנות לקרוא את הכול הרעיון הוא פשוט, ” ההתפטרות השקטה” תמיד הייתה זה פשוט מיתוג מחדש לנושה קיים , לא מדובר פה במאבק בין דורי אלה פשוט במאבק מעמדי אשר מוקצן על ידי צמצמום הפער בין מקצועות ה צברון הכחול ללבן כתוצאה מנהלי עבודה

אז נתחיל מהתחלה, מה זה התפטרות שקטה – זה לבצע את העבודה שהוגרה ובזמן שהוגדר, לא מדובר שביתה איטלקית אלה פשוט בהתאמה בין האדם לחוזה. שם יפה קליט וכנראה מאוד ווירלי אבל עוד ליפני שהתקשורת הייתה בעזרת מחשבים היה לזה ביטוי ” העט נופל בחמש” . אני מניח שרוב מי שמעלה את זה לטיק טוק לא עבד עם עט אבל זה היה שם. הביטוי הזה היה לפעמים ביטוי גנאי לעובד או לתאור של עבודה אבל סימן הבדל ברור בין חופשה לעבודה. המקום עבודה שלי לא בדיוק חובב הפרדות שכאילו ולכן בדרך כלל בקולגות שלי מתחלפים מהר. חלקם התחלפו לעבודות בשכר נמוך יותר והתקדמו לאחור רק בשביל למצוא את האיזון המיוחל או לנסות להחזירו לשפיות . ולא מדובר פה על העשור האחרון … אבל כרגע אני קורא ספר מ46 שנוגע לנקודה הזאת. היא מתוארת בצורה קצת יותר מליצית וקשה לקריאה מסרטון חביב אבל כבר ב46 דובר על מאבק בין הפסיכולוגיה האינדיבידואלית שבסיסה הינו הרצון לכוח וקידום של האדם לבין הזרמים ההומניים שמתייחסים למילוי צריכים שלא בהכרח על ידי מסגרות וברושן העבודה. לפעמים זה מביך כמה מה שהיה הוא שיהיה.

נחזור מהספר שניה לנושא שהצעירים הם אילו שמובילים את הנושא, אני מניח שזה נכון בטיקטוק ובאינסטגרם שכן הם הרוב אבל אני עדיין זוכר את המאבק של המנהלת שלי מול החונך שלי על שעות העבודה שלו, ולא מבובר פה בדור Z או Y אלה על אדם שהיה שאני לא באמת סגור עם הוא X או ביבי בוום. מה שמוביל אותי לנקודה שלא מדובר במאבק בין דורי כפי שהוא מוצג אלה פשוט במאבק בין הנהלה לעובדים. הוא כרגע מובל על ידי הדורות האחרונים פשוט כי הם דור ה”עובדים הפשוטים”. הרי מי שבדורות הקודמים לא השקיע (או עשה הצגה יפה) לא התקדם ונעלם לתפקידים מוזרים בצד כך שמנהלים הם אילו שראו את תפיסת החברה מעל האדם. כבר יש לי מספיק שנים על מנת ליראות איך אנשים שינו את התנהגותם ודעתם עם הקידום מלע. אני זוכר שבמכרז שהפסדתי היה לי שיחה עם חבר שאמר שמצד אחד הוא עצוב בשבילי שלא התקבלתי ומצד שני שמח שלא איבד חבר. נחזור לחוויות האישיות שלי מהעבר שאני עוד זוכר את אחד המנהלים בעבר כשקודם כבר מההנהלה הזוטרה עושה סיבובים אחרי חמש בקוביות ההנדסה לסמן לו מי נימצא עוד בעבודה וניכר היה שהוא לא מרוצה מהתוצאה. ושוב זה לא נושא של גיל. היה לי עונג לעבוד תחת מנהלת שלמדה אתו באותה שכבת גיל ואותה עיר. .אצלה לא היו שעות היו משימות. וזה לא משנה עם עבדת קשה או מעט לכול משימה  היה מספר ורק לפי זה ההצלחה נמדדה, עם הייתה הצלחה או בעיה. ושוב זה מאבק מעמדות כי גם אותה ראיתי לא נספרת על ידי הנהלות שונות למרות ההצלחות.

“היחס הטבעי לעבודה המקצועית של האדם כתחום שבוא ניתן להגשים ערכים יצרתים ולהשיג מטרות אישיות נפגע ומתעוות לא פעם עקב תנאי העבודה השולטים בימינו ” כתב פראנקל כבר ב1946 אבל ההמשך הוא המעניין לנקודה שלי “ככול שהכבודה ממוכנת יותר ומתבצעת בהתאם לנורמות, כן היא מהימנה ורצויה יותר” החלק הזה הוא החלק שכול מהנהל ישמח ממנו ודורש מעובדיו , מחלקות שלמות קמות על מנת לתמוך בסטנדרטיזציה. QA לבקרה OPEX על מנת לחפש את הנורמה הטובה ביותר OD LD ושאר הקיצורים לסמן את מחלקות התמך של ההדרכה אשר מטרתם היא שהתוצר יהיה זהה לא משנה מי על העמדה או על המקלדת. מעבר לכך חלק החברות לוקחות לעצם גם את הדרישה להופעה אחידה בחלק מהמייקרים כחלק מאותו צמצום חרות אישית אף כי אין לזה שום קשר לתפקיד (עם כי בענפים רבים זה כבר צומצם) אבל הרעיון די פשוט. גם עבודות החשיבה נכנסה תחת נהלים . אתה נידרש להשתמש בתוכנה מסוימת לא כי צריך אלה כי זה הדרישה, דוחות בפורמט אחיד וכו כך שגם תפקידי הצברון הלבן – מקצועות החשיבה מצמצמות את מקוריות המחשבה. ואז מגיעה שוב באותו ספר שאני מזכיר הוא מ46

ולכן בתנאים אילו יש להתייחס לעבודה כאמצעי למטרה, לא יותר מפרנסה גרידה. במייקרים אילו החיים האמיתיים מתחילים רק בשעות הפנאי

פרנקל 46

כן אותו דור במורים (boomers)  כבר הבין את ההתפטרות השקטה אבל היה דור שהנדסאים חשבו ועבדו לבד יותר ממה שמהנדסים עושים בימינו ועוד לא קמו כול מחלקות האיכות שש הסטיגמות ושאר השיטות כך שזה נישאר לעובדי היצור מול מנהליהם, היום עם למידת המכונה והסטנדרטיזציה יש המון פועלי מקלדת שפשוט מחפשים משמעות אחרי העבודה. מה שגרם לכך שאותו מאבק בין מעמדות נדד לו ממחלקה למחלקה.

ועם זה פיטרון אחד לשאלה אז מה כבר השתנה ?

הציטוטים הינם מספרו של ויקטור פרנקל הרופא והנפש   Ärztliche Seelsorgאשר נכתב במקור ב1946, הגירסה שקראתי וצותתי היא

הרופא והנפש: יסודות הלוגותרפיה והאנליזה האקזיסטנציאלית (תרגום ועריכה מדעית: דוד גוטמן), אור יהודה: כנרת, זמורה־ביתן, דביר, תש”ע־2010

וכרגיל מי שחדש פה מוזמן לגלול וליבדוק מה היה בעבר

להמתין ולחזור בעוד שבוע/שבועיים או לצפות בפיסבוק או אצלי בלינקד עם זה עדיף

ומי שרוצה ליהיפגש בציוץ בטוויטר https://twitter.com/Haimbaavoda לצייץ

ברור כמעט לכולם היום שיש דבר שניקרה הטיות (biases) בקבלת החלטות. רבים וטובים כבר מתפרנסים מזה ומעבר לספרים הרצאות יש תוכניות שלמות. לאחרונה צץ אח קטן לנושא, אח שמאוד היה לי מוזר כמהנדס ליראות אותו מתעצם. רעש בהחלטות. וחכו עם שמעתם על ההטיות ועוד לא שמעתם על הרעש זה כי הספר שיכניס אותו לעניינים עוד לא תורגם לעברית. אבל כבר מתחילים ליראות ניצנים של תפיסה ושל כניסה.

השיטה הטובה ביותר להסבר הינה קשורה אחשהו לצבא – מקבץ. ואזכיר נשכחות עם המקבץ הוא לא במטרה אלה מוסת לצד זה או אחר צריך לתקן את הכוונת ולטפל בסטיות – אילו ההטיות. אבל עם הפיזור גדול מאוד ועף לו לכול הכיוונים הרי שמה שנדרש לתיקון הוא מי שיורה ולא הרובה. זה ניקרה רעש.

ותאמינו או לא גילו כשנותנים לאנשים שונים את אותם נתונים מתקבלות תוצאות שונות, יותר מכך עם נותנים לאותם אנשים את אותה נתונים אבל לא באותו יום שוב יש תוצאות שונות. זה הרעש במדידה

והאמת כמהנדס אני לא מבין על מה המהומה, אנחנו רואים הבדלים בין מכשירי מדידה כול יום כול שעה ויש לנו את הכלים לבדוק מה הסטייה. לא רק זאת אני מקווה שכולם זוכרים שכלי שכוון וכויל לתחום אחד לא בהכרח יהיה מתאים ולכן צריך לעשות GR&R כול שני וחמישי שבודק עקביות לאותה מדידה עם מפעילים שונים ובזמנים שונים (עם על החוקים מקפידים)

גם במדעי החברה אני לא באמת מבין מה החידוש – פשוט יש לזה שם אחר מהימנות. והפלה ופלה יש מספר סוגים , מהמנות בין שופטים, מהמנות מבחן חוזר ובשיא הכלליות מהמנות מדידה.

ואפילו סתם כאדם אנחנו יודעים לסנן את המציאות בהתאם למי שאמר, מי אמין מי מגזים מי פסימיסט ולמי יש סטנדרטים שבהם אף אחד לא מסוגל לעמוד.

אז מה הרעש על הרעש? אני באמת לא מבין. כיראה שרוצים להעביר משהוא לציבור הרחב צריך שם חדש. כי מי יקנה סדנה לחברה על שיפור מהמנות בראיונות עבודה?

אבל מעבר לציניות מההבנה שלי מהראיונות עם דניאל כהנמן שהוא בין המחברים אני בתחושה שהמטרה לתת פרופורציות לכלי אחר שיצא משליטה. הכלכלה ההתנהגותית או הפסיכולוגיה החברתית ניסו לתת סט חוקים לאוכלוסיות . אנחנו חושבים בצורה שונה אז עם נדאג למסגר שאלה בצורה אחת נקבל את התשובה. מאין פסיכוהיסטוריה לחובבי מדע בידיוני.  וכמי שיסד את צורת החשיבה הזאת הוא מכה על חט ומנה להחזיר את ההבנה שלא כולנו תחת אותה תוכנה. 

כי את העובדה שהשיפוט האנושי לא מדוייק נידרש להכניס אליו הכוונה הוא כבר מזמן גילה, ולא סתם יש לך חוות דעת שנייה, ברפואה וגם לרוב בקבלה לעבודה. דפי משוב לכוון לעובדות כבר קימים וגם בתחום האישי הMSDS קיים שגם את הדיעה על הפשיות כבר הוחנס לארגוריטים מיזמן.

אבל כניראה שהגיע הזמן לחדש ולהוסיף מילים חדשות להדרכות “הגיינה של החלטות” ולרענן ישנות כפרוטוקול.

דרך הגב המושג הזה נימכר לא כמושג חדש אלה כדבר שלא זיהוא עד היום את עלותו הגבוהה.

שוב אולי  כמהנדס אני לא רואה את החידוש חוץ מאשר בתחום השיווקי

אבל כשענק כמו כהנמן נותן את הטון זה הזמן להתכונן

וכרגיל מי שחדש פה מוזמן לגלול וליבדוק מה היה בעבר

להמתין ולחזור בעוד שבוע/שבועיים או לצפות בפיסבוק או אצלי בלינקד עם זה עדיף

או עם רוצים שהפירסום יבוא אליך ניתן גם להירשם לטיוטר ב https://twitter.com/Haimbaavoda