קטגוריה: 100 עצות של פרודוקטיביות

סדר ופרודוקטיביות לכאורה זיווג מושלם, אבל מהסוג שגורם לי צרבת , התאוריה  של פרויד עוד יותר מקצינה ממנה למי שצריך פירוט קיבעון אנלי מאופיין בנטייה לסדר, ניקיון , עקשנות, דייקנות לכאורה כול מה שצריך על מנת להחזיק מקום פרודוקטיבי אבל עם המחיר של חוסר יכולת לסבול אי וודאות  ועמימות [וכמובן גם קמצנות]  האמת זו מחשבה שעד היום לא הייתה לי סיבבת היצור וקיבעונות של פרויד וכדאי להרחיב על זה בעתיד. גם למושג האולטימטיבי של הסדר “מדיניות שולחן נקי” תמיד נלווה לי ציטוט המשויך לאלברט איינשטיין :

if a cluttered desk is a signed of a cluttered mind, of what, then is an empty desk a sign?

כלומר פי תמונות של השולחן שלו  (לא רוצה להיתעסק עם זכויות יוצרים בישביל זה יש קישורים) זה ניראה באמת משפט שניתן לשייך לו רק חבל שהוא הופיע כבר ב1911 …

אבל המטרה שלי פה זה לא להפיץ את המחשבות שלי אלה לנסות ולבדוק בצורה ניטרלית כמה שאפשר. ופה לסדר ניקיון ופולחני ה5S למי שהיגיע ליצור הרזה ושאר חבריו יש נקודה כולשהיא. גם מחקרים שניסו לימצוא את החיובי שבבלגן ראו שאין מה לעשות וכשיש סדר בשולחן יש סדר במשימות והן יותר מתקדמות. יותר מזה לפחות לגבי מפעלי יצור סביבה מסודרת מעודדת לעמוד במוסכמות , לשחק בטוח. חלומו של כול מנהל ביצור עבודה על פי נהלים …

אבל יש טענות לעוד יתרונות לסדר. יש פחות לחץ למרות שהמחקר שאני פגשתי היה על אימהות ורמת הסדר ביית מה שדי מוציא את העיקר כי גם אצלי שאני לא האדם הכי מסודר כשהבנות משאירות סלון שלא רואים את הרצפה ולא ניתן לשבת על הספה אני מתעצבן שיסדרו אחרת אני זה שיעשה את עבודתם … אבל לא רק אימהות היו רגועות יותר אלה גם בדיקות MRI כך שזה לא יכול להיות מוזנח כבדיחה … וסדר בחוץ מוביל לקבלה של נורמות חיצוניות ובריאות – ובצורה הכי פשוטה נימצא קשר לבריאות השיניים, כי יש סדר עוקבים אחרי חוקים ובבוקר ובערב מצחצחים ….

היה גם מחקר שאתה ניתפס כיותר לחוץ פחות עיקבי ולא ניתן להגיע אתך להסכמות ואתה פחות מקודם [זהוא מצאתי במה להיתפס] אבל זה פשוט מסמל על האחרים ולא על הסדר, (והאם זה קשור לאותו קיבעון של פרויד בידי מנהלים ? לפסיכולוגים פיתרונות)

אז אתה מסודר ויפה ואסתתי כמו כולם, פה זה כבר מתחיל המחיר כי כשאתה כמו כולם אז איפה אתה ?

וכן המחיר הגדול של הסדר הוא העצמי, השונה והיצירתי. הרעיונות בסיעור מוחות היו סטנדרטים יותר פשוטים יותר (עם כי שאותה כמות מה שמראה כרגיל על השאלה שתמיד יש של איכות מול כמות. כי מסתבר שסיביבהלא מסודרת מעוררות השראה להשתחרר מהמסורת, המנגנון המוצע הוא ששולחנות עבודה מבולגנים יוצרים תצורות מעורפלות. והן ניתנות לפירוש בצורות שונות ולעורר מחשבות שונות

וכאן כבר מתחילה שאלה של איזו פרודוקטיביות אנו מחפשים, את הפועל שיעשה מה שאומרים או את מי שיגיד המלך ערום ולא כדאי כך לעשות.

אז האמת שבנושא הזה לא חיבים להחליט, סדר בא סדר הולך האטרופיה קימת בעולם ורק גדלה ובשביל עבור בין המצבים צריך לפעמים רק לשחרר כמה דקות ושלחן מסודר הופך לחלום בלהות …

אז אפשר בבוקר להתחיל עם שולחן מסודר לסיים את המשימות ומה שנידרש בצהריים לא להתאמץ לסדר ולצד בלגן קטן בבעיות לטפל. הסינים כבר עלו על זה עם היינג ויאנג.

מצד אחד היה כייף לחזור למאמרים, מצד שני עצוב שלא השתנה הרבה כבר 10 שנים, ויש שיגידו מעל 50 או אלפי שנים.

וכרגיל מי שחדש פה מוזמן לגלול וליבדוק מה היה בעבר

להמתין ולחזור בעוד שבוע או לצפות בפיסבוק או אצלי בלינקד עם זה עדיף

סדר ופרודוקטיביות לכאורה זיווג מושלם, אבל מהסוג שגורם לי צרבת , התאוריה  של פרויד עוד יותר מקצינה ממנה למי שצריך פירוט קיבעון אנלי מאופיין בנטייה לסדר, ניקיון , עקשנות, דייקנות לכאורה כול מה שצריך על מנת להחזיק מקום פרודוקטיבי אבל עם המחיר של חוסר יכולת לסבול אי וודאות  ועמימות [וכמובן גם קמצנות]  האמת זו מחשבה שעד היום לא הייתה לי סיבבת היצור וקיבעונות של פרויד וכדאי להרחיב על זה בעתיד. גם למושג האולטימטיבי של הסדר “מדיניות שולחן נקי” תמיד נלווה לי ציטוט המשויך לאלברט איינשטיין :

if a cluttered desk is a signed of a cluttered mind, of what, then is an empty desk a sign?

כלומר פי תמונות של השולחן שלו  (לא רוצה להיתעסק עם זכויות יוצרים בישביל זה יש קישורים) זה ניראה באמת משפט שניתן לשייך לו רק חבל שהוא הופיע כבר ב1911 …

אבל המטרה שלי פה זה לא להפיץ את המחשבות שלי אלה לנסות ולבדוק בצורה ניטרלית כמה שאפשר. ופה לסדר ניקיון ופולחני ה5S למי שהיגיע ליצור הרזה ושאר חבריו יש נקודה כולשהיא. גם מחקרים שניסו לימצוא את החיובי שבבלגן ראו שאין מה לעשות וכשיש סדר בשולחן יש סדר במשימות והן יותר מתקדמות. יותר מזה לפחות לגבי מפעלי יצור סביבה מסודרת מעודדת לעמוד במוסכמות , לשחק בטוח. חלומו של כול מנהל ביצור עבודה על פי נהלים …

אבל יש טענות לעוד יתרונות לסדר. יש פחות לחץ למרות שהמחקר שאני פגשתי היה על אימהות ורמת הסדר ביית מה שדי מוציא את העיקר כי גם אצלי שאני לא האדם הכי מסודר כשהבנות משאירות סלון שלא רואים את הרצפה ולא ניתן לשבת על הספה אני מתעצבן שיסדרו אחרת אני זה שיעשה את עבודתם … אבל לא רק אימהות היו רגועות יותר אלה גם בדיקות MRI כך שזה לא יכול להיות מוזנח כבדיחה … וסדר בחוץ מוביל לקבלה של נורמות חיצוניות ובריאות – ובצורה הכי פשוטה נימצא קשר לבריאות השיניים, כי יש סדר עוקבים אחרי חוקים ובבוקר ובערב מצחצחים ….

היה גם מחקר שאתה ניתפס כיותר לחוץ פחות עיקבי ולא ניתן להגיע אתך להסכמות ואתה פחות מקודם [זהוא מצאתי במה להיתפס] אבל זה פשוט מסמל על האחרים ולא על הסדר, (והאם זה קשור לאותו קיבעון של פרויד בידי מנהלים ? לפסיכולוגים פיתרונות)

אז אתה מסודר ויפה ואסתתי כמו כולם, פה זה כבר מתחיל המחיר כי כשאתה כמו כולם אז איפה אתה ?

וכן המחיר הגדול של הסדר הוא העצמי, השונה והיצירתי. הרעיונות בסיעור מוחות היו סטנדרטים יותר פשוטים יותר (עם כי שאותה כמות מה שמראה כרגיל על השאלה שתמיד יש של איכות מול כמות. כי מסתבר שסיביבהלא מסודרת מעוררות השראה להשתחרר מהמסורת, המנגנון המוצע הוא ששולחנות עבודה מבולגנים יוצרים תצורות מעורפלות. והן ניתנות לפירוש בצורות שונות ולעורר מחשבות שונות

וכאן כבר מתחילה שאלה של איזו פרודוקטיביות אנו מחפשים, את הפועל שיעשה מה שאומרים או את מי שיגיד המלך ערום ולא כדאי כך לעשות.

אז האמת שבנושא הזה לא חיבים להחליט, סדר בא סדר הולך האטרופיה קימת בעולם ורק גדלה ובשביל עבור בין המצבים צריך לפעמים רק לשחרר כמה דקות ושלחן מסודר הופך לחלום בלהות …

אז אפשר בבוקר להתחיל עם שולחן מסודר לסיים את המשימות ומה שנידרש בצהריים לא להתאמץ לסדר ולצד בלגן קטן בבעיות לטפל. הסינים כבר עלו על זה עם היינג ויאנג.

מצד אחד היה כייף לחזור למאמרים, מצד שני עצוב שלא השתנה הרבה כבר 10 שנים, ויש שיגידו מעל 50 או אלפי שנים.

וכרגיל מי שחדש פה מוזמן לגלול וליבדוק מה היה בעבר

להמתין ולחזור בעוד שבוע או לצפות בפיסבוק או אצלי בלינקד עם זה עדיף

רשימות של 100 אמורות להחזיק כמה עיזים שנועדו רק לנפח, אז כבר כתבתי פה על עצות שהן לא בדיוק קצה החזית אבל במעבר על הרשימה יש כמה בעיות כבר עכשיו ברור שהרשימה של 100 היא סתם ניפוח.
יש עצות שפיצלו אותם וניסחו אותם – נושא האפס מילים נימתח למשל לשלוש משימות (לשמור על אפס, לקטלג ועוד ניסוח שמכיל את הכול לישלוט על האינבוקס שלך). ומי שמכיר אותי יודע שיכולת לסבלנות והניסוח שלי לא עד כדי כך מפותחים על מנת לשימוא על זה
ויש עצות אחרות מנפצות שאני הייתי מתבייש לשים ויכולים ללמד שיעור טוב באיך לנפח רשימה.

אני אתחיל במה שהיה לי הכי מצחיק – לשטות מים כי עם לא תישתה תתייבש ועם תישתה יותר מידי תרוץ כול הזמן לשירותים . טוב כלומר זה עצה טובה לחיים ולדייטה אבל ליקשור לפרודוקטיביות זה כבר תעלול מחשבתי יפה. מזל שלא הזהירו שצריך גם לא לשתות הרבה ליפני השנה או שלא לשתות בלי בלי הפסקה 80 ליטר בדקה כי אפילו אפשר לישתות מזה.
זה ממשיך לעוד מבחר עצות שהן אפילו לא עצות אחיתופל, לאהוב את העבודה שלך כלומר זה תמיד טוב לעשות את זה שאתה רוצה עושה אבל אני לא סובל להוריד את הזבל ועדיין זה יקרה בזמן. אז כן מה שאני אוהב יקרה בלי מאמץ אבל יש מנגנון שלם שקוראים לו צבא שגורם לאנשים שלא אהבים לעשות דברים בזמן.
להיות ראליסטי, זה רק יגרום לכך שלא תיקח יותר מידי או פחות מדי משימות אבל לא ישנה את קצב העבודה אלה רק את ההיתחבויות. ועוד שאלה שקשורה לאופי זה להיות חיובי, כלומר שוב משהוא שאין משהוא רע להגיד עליו וזה תמיד טוב לחיים להיות חיובי. מונטי פיטון הרי עשו על זה שיר שלא לדבר על כך שעם אתה רוצה לעשות משהוא צריך לתכנן אותו, כלומר זה נכון אבל עם אתה אדם שהעובדה שצריך לתכנן זו עצה חדשה בשבילו אז צריך להתחיל בדברים יותר בסיסיים כמו לינשום.
אז שיחררתי קצת קיטור והבנתי למה לא באמת אצליח להתפרנס מלשחרר מילים – לפחות כול עוד יש לי כבוד עצמי.

וקצת ליפני הסוף קרא לי השבוע משהוא קצת מוזר, בטעות כתבתי שוב על נושא שכבר ניחפר. פשוט לא סימנתי את השורה בצורה ברורה (מוזר שאין ברשימה גם תסמן ברור כניראה שגם להם יש קצת כבוד עצמי). אבל מה שהיה מעניין זה שניגשתי בצורה שונה והטקסט היה שונה בגלל התחלה שונה, לא רק הצורה גם הדגשים והתוכן. מה ששוב שם מראה שפעולה לא יעילה יכולה לתת דבקה פיטרון יצירתי יותר כי אולי שתי הרשימות ביחד היו נותנות מוצר טוב יותר.

אז הפעם לכאורה משהוא אחר לגמרי, אבל כמו בשאלות מתמטיקה בתיכון – מומלץ לקרוא עד הסוף.

כי מי שיוצא לו לדבר איתי יודע שחלק מהסיפור של לכתוב זה לילמוד דברים חדשים, כי אין כמו ללמד וליישם. אז זה היה לבנות אתר , מה ליכתוב בשביל שהמנוע של גוגל יקרא אותו. איך ליקרוא אותו ועוד שלל נושאים טכנים קטנים שלא נימצאים מול מי שקורא.

והפעם קרא משהוא אחר, דבר שחשבתי שנורא מסובח התגלה כפשוט לגמרי.

פעם כשעוד לא היתה קורונה המטרה של הדף הזה היתה לקחת נושא/ מאמר שלם ליקרא לחקור ולהנגיש. ואז נאלצתי בעוד הרצאת אורח בקורס יועצים אירגוניים לישמוע בפעם החמישים את משל הקופים. ואחרי שחיפשתי את המקור כימעט עשור הבנתי וידעתי שמישהוא עומד מולי ובלי כוונה אומר שטיות גם עם אין לידו מיץ עגבניות.

והגיע הקורונה , היה זמן פנוי ואח עם מיקרופון טוב אז הקלטתי קצת, עד שהוא התחיל לתת יעוץ, משהוא שהיה אמור להיות יצוג טוב

אך זה ניראה מסובח נורה להקים פודקסט, כלומר להקליט היה גם לא פשוט עם תוכנות מוזרות אבל איך לשים את זה בענן וליצור, להנגיש לפרסם ובשביל מה. אז זה נינטש בצד. וגם היה שינוי קל בתוכנית לעתיד, גיליתי שבעצם אני די אוהב את מה שאני עושה וזה עוד לא הזמן לעזוב ולפתח נתיב חדש.

אז כשמשהוא ניראה יותר מידי מסובח ובלי סיבה הוא נינטש. עד שהגיע סיור האחווה.

הבת היתה בטיול צופים ועד שהגיע האוטובוס היה קצת זמן להמתין. תוך בערך שלוש דקות של שעמום וגישה להקלטה ישנה הועלה הפודקסט לאוויר בלי יותר מידי הכנה

והינה הוא פה :https://www.podbean.com/ea/pb-qwb6y-1111d04

חי בועט וכרגע בלי חברים, כי את הקול במיקרופון שלי הנוחכי לא הייתם אוהבים

ועל מנת לא לגמרי לצאת מהסדרה יש פה מתחבת עוד עצה של פשוט להתחיל. כי לפעמים דברים פחות מסובכים

וכרגיל מי שחדש פה מוזמן לגלול וליבדוק מה היה בעבר

להמתין ולחזור בעוד שבוע או לצפות בפיסבוק או אצלי בלינקד עם זה עדיף

זה די תחושה אמבוולנטית לשים את הלא במרכז, כהורה לשמוע לא זה לא בדיוק מה שאתה רוצה. למען האמת זה בדרך כלל לא נעים לשמוע, ליפעמים לא נעים להגיד אבל הטענה היא שזה הכרחי.

הרי זמן שלא בוצע לצורך משימה שלא רצית זה זמן שניתן לנצל אותו , שלא לדבר על זמן ישיבה מיותרת שבוא אתה לא רק לא מועיל לעצמך גם לא לסביבה. וזה לא רק לוחות זמנים שמיתעקבים, אלה פחות זמן לכול משימה והחשוב ביותר – תוספת שחיקה.

כי אירגונים ואנשים מנסים למקסם משאבים . ומי שבשקיקה מבצע כול משימה נוח יותר להטיל עליו עוד – מה שמוביל לעודף מאמץ ושחיקה. לא סתם אמרו בצבא מי משמקיע שוקע – מסתבר שחוקרים מדיוק שזה לא בדיוק כאן עלו על זה.

לוחות זמנים זה קל יותר להראות, אתה לא בפוקוס על המשימות שלך ולמעשה הזמן שהוא משאב שבחוסר – נעלם. ואז או שתמצא זמן בזמן הפרטי (שוב שחיקה), תבתר על אחכות המשימה או לא תעמוד בזמן

וכמובן שצריך לדעת להגיד לא, כבר היה את מי שענה במילה אחת, “לא”

אז זה עיצה שליכאורה נישמעת יפה הגיונית פשוטה ואפשרית לניסוי רק שעם אני אציב פה את הכן זה גם ישמע אותו הדבר, פיתוח קשרים התנסות , הזדמניות ניראות ועוד ועוד (ולא דיברנו עוד על להגיד לא לבוס)

הפיתרון הנכון יותר שקראתי הוא לא להיות בכן ולא אלה לישאול. למתי צריך, על חשבון מה, במה אני לדעתך אתרום , באמת צריך את זה וליפעמים מגיעים ביחד ללא, לפעמים לכן

אז שוב הגאנו לעיצת למלם שבא הפרודוקטיביות הריגעית באה על חשבון דברים אחרים. הפעם כמו שניתן ליראות בתמונה הראשית מעבר למאמרים ניתקלתי גם בקומיקס של עבודה די ציני וחביב. workchronicles

וכרגיל מי שחדש פה מוזמן לגלול ובדוק,

להמתין ולחזור בעוד שבוע או לצפות בפיסבוק או אצלי בלינקד עם זה עדיף

כשבודקים 100 עצות לא כול עצה שיש זה עצה עם בשר, וצריך להגיע גם לאילו אז הינה אחת – לא לצפות בחדשות. כי לפי הטבלה אמור להיות פה רווח כפול גם הזמן שלא בוזבז וגם חוסר הבחישה בנושא. לעצרי לא מצאתי מאמרים אמיתיים בנושא. כלומר היו כאילו אבל שהיתחסו לצפיה כמו כול פעילות שלא בשליטה אחרת ולא ספציפית לחדשות כך שו עיצה שנישארת פשוט עם הספרות הפופולרית . וכניראה שעם אנשים עדיים מחפשים נזירים עם פרארי גם מזה אנשים מתפרנסים בעולם.
אז למה אמרו שלא ליצפות בחדשות – גם לא להציץ כי הניסוחים האגרסיבים נועדו למשוך את צומת הלב , ומרגע שנתפסת למשוך לכתבה הבאה מאמר הבא וכך דקה נוספת לדקה אבל למעשה זה לא באמת משנה כי הרי אין לך איך להשפיע ולקיום שלך זה לא באמת משנה אז למה ליתרוח ? הרי המידע החיובי כמעט ולא יראה וישודרו בעיקר דברים שלילים ומושחים כי המטרה היא לא לתת מידע אלה להוציא עוד אגורה. בפרסומות ובכתבות ממונות.
אז שוב דברים שאי אפשר ליבדוק צריך לנסות – ופה ניחשלתי. שעמם בתור ואת רוטר פתחתי. גם ביום למוחורת. רק בימים מאוד עסוקים ומענינים הצלחתי להיתנתק אז כניראה שאצלי זה לא שחוסר חדשות יוביל ליום פרודוקטיבי אלה שיום פרודוקטיבי ומעניין בלי ישיבות מיותרות יוביל ליום בלי חדשות

זה עצה שלא שצירך להגיד לי פעמיים, ובהתחשב בעובדה שבספרייה שלי יש גם ספר על הפילוסופיה של הליכה אני לא יכול להיות ניטרלי לעצה הזאת. על החלק של להזיז את עצמך בהפסקות קטנות בזמן העבודה כבר דובר בעצה אחרת אז פשוט לזה תילחצו על הקישור וניתרכז בהליכות ה”ארוכות”.

כלומר אילו שלא  נעשות בזמן העבודה. כמה ארוך – הכול עדיף מכלום אבל תקדישו לפחות 20 דקות בשביל לקבל חלק גדול היתרונות

עזבו שניייה פרודוקטיביות ובואו נדבר על החיים:

הליכה היא פעילות ספורט בסיסית ביותר, לא צריך להיתארגן לא צריך זמן ולא צריך נעליים – צריך רק קצת רצון ובזה יתרונה. בלי קשר לשום עבודה זה פעילות שתשפר את מערכת החיסון, תעזור לבעיות עיכול , התמודדות עם הכאב של דלקות פרקים, בדומה לאכילת שוקולד שחור היא תשפר את מצב הרוח בלי רגשות אשמה על קלוריה או שתיים וליעאורה אממורה בעזרת שיפור מחזור הדם להאריך את החיים. למה אני כותב לכאורה – כי לי לצערי היה ניסיון שכמו בכול דבר תלוי במידה אבל אני מניח ש50 קמ יום אחרי יום זה לא מה שיעשו פה הרוב. [בכוונה לא דיברתי על שריפת קלוריות כי מי שחושב שקצת הליכה זה מה שיעזור – שיפתח מחשבון]

רגע נחזור לנושאים שקשורים ליעילות ועבודה

מהעקיף לישיר ונתחיל משנה

שינה טובה היא דרישה ליעילות וביכלל לעבודה על זה יכתב בחלק אחר אבל הליכה ליתר דיוק חוסר ישיבה נימצאו קשורים לכמות השינה ולאיכותה – הבדל של בערך שעה. יתכן שזה קשור ליתרון אחר של ההליכה – שזה הרגעות והורדת לחצים אבל עדיין הקשר לא ברור. אז בדקתי את נושה ההרגעות למדיטציה שגם פועלת באותו כיוון ולמרבה האאכזבה היא אומנם בישיבה אבל עם תוצאות טובות יותר מהליכה, לפחות בטווחי זמן של 10 דקות.

יתרון מוזר שמצאתי הינו השגת מטרות – כלומר העובדה שתהיה בשיגרה של משימה שתיתבצע בשיגרה תגרום לך לחוש שיש לך אפשרות לתכנן ולהשיג מטרות. מצד שני עם אתה לא אדם מתכנן למה שתתכנן את ההליכה שלך כך שזה ניראה כמו יתרון של ביצה ותרנגולת שקל מאוד להיתחבר איליו אבל לא באמת קיים.

יצירתיות וקבלת החלטות:

לא בדיוק יעילות אבל יצירטיות מוגברת, קבלות החלטות נכונה משתפרות. – הליכה ויצירתיות רק תנו לי עוד, קיבלתי עוד – תוסיפו טבע וקיבלתם נוסחה מנצחת. או שלא.

לגבי יצירטיות יש כמה תאוריות בנושא:

הליכה היא פעילות זניחה שלא דורשת משאבם קוגניטיבים ובכך משחררת את המוח לבצע פעולות נוספות (כדוגמת הפילות בזמן שינה)

שיפור של הזיכרון האסוציטיבי ובכך ליצור קשרים חדשים (יש מנגנון אחד של שליטה טובה יותר ושני של הפעלה מוגברת).

אבל מכיוון שמבובר פה בהחלטות – לא משנה הסיבות יש להליכה יצרונות צאו לצעוד.

טוב אז מי שרוצה ליראות מה ניכתב כאן קודם שילחץ על 100-עצות-של-פרודוקטיביות

ומי שרוצה לעקוב במדיה אחרת שגם נותנת התראה מוזמן להיכנס לדף של חיים בעבודה

בבלוג זה היה שימוש בגרף מיתוך המאמר:

Oppezzo, M., & Schwartz, D. L. (2014). Give your ideas some legs: the positive effect of walking on creative thinking. Journal of experimental psychology: learning, memory, and cognition, 40(4), 1142.‏

יש הרבה סיבות להפסיק עבודה בצורה לא מתוכננת, טלפונים קפיצה של קולגות עם אתה במקרה במשרד ומיגון התראות מיישומים שונים ומשונים שנמצאים במחשב או בטלפון ולכן כבר שנים מוצע לנתק את ההתראות במחשב ובפלפון כי להשתיק את הקולגות קצת יותר מסוכן לפעמים לך ליפעמים להם תלוי בקולגה. לכן זה לא מפתיעה שהעצות הייתה לנתק התראות.

כול התראה היא כמו מעבר בין משימות דבר אשר מפריע לרצף ואמור לקחת יותר זמן, ישנו מספר זהב של 23 דקות של התרכזות חזרה במשימה – מספר שניראה לי מופרח ביותר אז קראתי את המאמר שהפנה למספר הזה . לצערי זה לא היה נכון.

במאמר משימה ללא הפרעה לקחה 22.77 דקת אבל משימה עם הפרעה לקחה 20.31 כלומר בצורה מוזרה לקח פחות זמן לבצע משימה עם הפרעה מאשר כשהיינו מרוכזים בה. מעבר לכך המשימה הייתה לכתוב מייל והנבדקים שהפריעו להם כתבו מייל יותר קצר – אז גם עבדו מהר יותר וגם ביבזו פחות זמן לאחרים בכך שהיו תמציתיים יותר. וזה לא עלה ביותר טעויות אז לצערי בניגוד לדעתי על מנת ליעל את המשימות צריך לידאוג לרצף בלתי ניפסק של הפרעות.

זה נישמע מופרח אבל הצוותים שלי עובדים כך ולצערי אני כרגע מבין שכול הניסיונות לשפר את המצב על מנת לגרום ליעילות גבוהה יותר של הצוותים הותקף בצורה לא נכונה וצריך להמשיך ולהפריע להם לעבוד.

ושוב יש פה אבל קטן כי אנחנו לא מכונה, ואומנם העבודה כך יותר יעליה אבל יותר לחוצה ושוחקת בערך פי אחת וחצי כך שכול אחד צריך להחליט. האים שיפור של 6% בתפוקה שווה שחיקה גדולה יותר של העובדים בצורה לא פרופרציונלית לתרומה?

אבל מאיפה הגיע שלוקח 23 דקות – ממאמר אחר שהראה שפשוט אנחנו עובדים למשימות שמפריעות לנו ליפני שחזרנו למשימה העיקרית והן לוקחות בממוצע 23 דקות ביום, אבל זה 23 דקות שבהן עשינו משימה אחרת אז אני לא בטוח עם יש פה רווח או הפסד.

החלטתי הפעם לא לבדוק עם אני אהיה יותר יעיל אלה ללכת לקיצוניות של חוסר ההפרעה ולהיות בלי התראות במחשב ובלי טלפון (למען האמת לא בדיוק החלטתי אלה פשוט שכחתי את הטלפון בבית אבל החלטתי שעם כבר הגענו לנקודה ננצל אותה עד הסוף).

ותרשו להגיד זה פשוט משפר רווחה בצורה אדירה, הכול איטי יותר בלי התערבות של ביית לעבודה ועבודה לבית ניתן להתרכז ניתן לנשום בלי הפרעות לכתוב פרויקטים שמיזמן לא רצתה להתחיל איתם כדי שלא יפריעו באמצע פשוט חלום. האם זה היה היום היעיל ביותר שלי – ממש לא. אבל פשוט היה כייף לעבוד. פשוט היתי במקום שלי וכול הדברים באו אלי, ומיסתבר שהמאמץ הקטן הזה של לקום וללכת פיזית לאנשים – פשוט מבטל הפרעות . אבל אי אפשר לעבוד כך לפחות לא בתיפעול. כך שאיזון של חצי יום ללא הפרעות מידי פעם ניראה לי טוב אבל לא בדקתי מה הספרות אומרת על כך.

אני חושב שדרך ביניים של ניתוק התראות מספק דרך לשלוט ברווחה בלי לפגוע יותר מדי ביעילות, אבל פה זה רק דעתי ולא קריאה של ספרות. (אבל יש מספר אנשים שעל מנת שיקצרו את המילים שווה להשאיר להם את ההפרעות וגם לצנתק מידי פעם – זה חשוב)

אז שוב אין ארוחות חינם ומה שמקובל ומפורסם לא תואם את הספרות שהוא מתבסס עליו .

טוב אז מי שרוצה ליראות מה ניכתב כאן קודם שילחץ על 100-עצות-של-פרודוקטיביות

ומי שרוצה לעקוב במדיה אחרת שגם נותנת התראה מוזמן להיכנס לדף של חיים בעבודה

העצה הבאה היתה לגבי התנהלות נכונה עם מיילים או דואר אלקטרוני – לנקות את התיבה. ליקרא למחוק ולהעביר מהתיבה הכללית החוצה. פה הייתי צריך גם ליקרוא וגם למרות חוסר הרצון הבסיסי לנסות בשביל ליראות כי התיבה שלי והושלחםן שלי נקיים בעיקר כשהם חדשים.

אז למה לנקות – האמת שבHBRמאמרון הזה  רק דיברו על כך שזה יגביר יעילות אבל למה ?

אז דבר ראשון מדובר בקישור בין סדר יעילות , אני חושב שכול בעל מלכה יוכל להסביר את הצורך בסדר של מכשירי העבודה ויש בעולם מספיק מומחי יצור רזה, מעריצי טיוטה או סתם אוהבי ביטויים שיגידו ש5S היא דרישה ליעילות ולמופתיות ויש לנקות, לסדר ולשמור על כך יום יום על מנת למנוע בזבוז. ויש חלק של צדק בטענה שלהם שסדר מוביל ליעילות אבל בזה והקשר לבריאות חניכיים עוד נגיע בהמשך.

אבל לסדר יש גם מחיר כך שהתשובה היא לא רק שם

מצאתי טענות על האפקט של רשימות מילים אין סופיות עלינו שהם לא רק “יעילות ויעילות בשם היעילות”

1. תחושת לחץ אל מול התיבה המלאה וההצפה הרגשית אל מול הרשימות האין סופיות שהמשימות גדלות מאיתנו לחץ שיכול בהמשך להיתבטה בצורה פיזית – האמת התאורים שם הם פשוט של שחיקה ולחץ “רגילים” רק שפה הגורם הולך הביתה יחד איתך (עם חיברת את הטלפון למייל של העבודה).
2. ביזבוז זמן – קריאה ומציאה של המיל שרצית מוצאים 22 דקות ביום כי אתה קורה גם מילים שסתם נמצאים בדרך – או לפחות את הכותרת.
3. פגיעה אקולוגית כי המיילים הלא קרואים יש להם טביעת מילים פחמנית. אבל עם הסביבה חשובה לך ברמה שזאת תבדוק קודם עם הטלפון כבוי בלילה ויש לי תחושה שזהוא שלא ..

ומיצד שני יש את האפקט של ניקיון התיבה עלינו עלינו – תחושת שליטה כלומר אני לא שולט מי ישלח לי מייל , מתי ואיזה משימת תתחבה ביפנים אבל אני יכול למחוק אותו מחייב הנף עצבה ובינינו יש כמה אנשים שבכול פעם שאני שומע אותם אני מת לשים אותם בחיים בתיקיית הspam, או לקטלג אותו בשלל אופנים. ואפילו לשיעשע שיעילות כשאני מעביר בין תיקיות לעשות/דחוף/נעשה/ ותיקיות מוצר. אז ליכאורה הסימנים היו בעד השיטה אז ניסיתי אותה.

אבל ליפני כן צריך להראות את התמונה המלאה ולענות לטענות:

סדר – שווה פוסט משלו הוא טוב אבל יש לו מחיר.

לחץ – טוב זה אישי, אבל מי שרוצה מוזמן לדבר ולמצוא ביחד שיטות להתמודד

בזבוז זמן – אותם חוקרים שמצאו את ה22 דקות מצאו שמצד שני קיטלוג זה 14 דקות וחיפוש בקיטלוג 11 דקות אז ביחד אנחנו מדברים על 25 דקות שזה יוצא ביזבוז של 3 דקות לעומת המצב שלנו כאשר אנחנו לא מקטלגים

תחושת שליטה – מה שעושה לך טוב בנאדם. תסדר מילים, תיקנה שוט או שב אצל פסיכולוג.

 ולמען האמת זה ניראה כמו עצה שנכתבה בשנות ה90 שאיחסון היה יקר, היום בעזרת חיפוש מהיר מתגלים כול התשובות גם לבי לתייק אותם מראש נכון ובלי להתלבט עם יש מייל עם כמה נושאים להיכן להזיז. ומה שיותר חשוב זה ניהול נכון של תוכן התיבה: לא להשאיר מידע מיותר. זה לא שמבצע אוקטובר 2019 מהרווחה אקטואלי היום או רשימת העוגות ל2016. ושוב חוזרים לעצה שכבר ניתנה יש מייל עם משימה קצרה לא לתיייק לעשות ולשכוח. שהמחשב יסנן את המילים שלא צריכים להגיע ופשוט ליבחור מה ליקרוא. אני עוד לא מספיק עסוק בשביל ליקרוא רק מילים שאני בשורת הTo.

אבל הייתי חייב לנסותף

דבר ראשון היה ביזבוז של שעה על מנת להתחיל מ0 ואז לישמור, למען האמת בהתחלה זה נתן תחושה טובה נגמר היום ניגמר המקום. אבל אז היה צריך לעשות דוח חודשי ותיקיות הגיבוי לא היו על השרת המקומי ולא היתה רשת – אז שעת עבודה הפכה לשעת שיחה. ובגדול זה היה ההבדל. קצת יותר תחושה טובה עם מחיר של תלות בסביבה. מה שמוביל אותי למסכנה שזה לא עצה רעה אבל לא טובה ועם מסתכלים לפחות על המחקר שנפל אצלי ביד זה אפילו מוריד את היעילות.אז לסיכום עם 3 דקות ביום זה מה שחסר לך אל תתייק, עם אתה צריך צקט תחושה שליטה זה שיטה זולה ועם אתה לא שייך לשתי הקטגוריות האילו – זה לא באמת משנה.

טוב אז מי שרוצה ליראות מה ניכתב כאן קודם שילחץ על 100-עצות-של-פרודוקטיביות

ומי שרוצה לעקוב במדיה אחרת שגם נותנת התראה מוזמן להיכנס לדף של חיים בעבודה

אנחנו עדיין בתקופה של שנה חדשה וחשבונות והבטחות מה שמוביל יפה לעצה הבאה שבספר להצהיר על המטרות.

ולכאורה זה לא משנה מה המטרה הצהרה אמורה לשפר את ההגעה. למחויבות הפומבית אמור להיות ערך בכך שהמחיר של אי עמידה במטרה הוא גלוי לכולם, פשוט מסדר בושה. זה כבר לא החשבון שלי מול עצמי אלה ההיתמודדות מול אדם חיצוני או קבוצה. שילוב יעיל של אחריות,בושה וגאווה יוביל לביצוע המשימה

נפתח בדייטה, ניכתוב ספר או פשוט נגיד בישיבה שנסיים את הפרויקט עד הראשון לחודש הבה. הצהרנו התיחיבנו ולכן זה יקרה. בימינו שבכול שנייה אנחנו מחוברים זה יכול להיות פומבי, בכול שעה והתחיבות מול כול המדינה.

עצה שנישמעת נהדרת הגיונית מובנת בלי תאוריה מסובכת מסביב רק כרגיל עם חוברת העצות הזאת עם בעייה קטנה, זה לא תופס מחקרית. והעצוב זה שזה לא מידע חדש. עוד כשלמדתי על הצבת מטרות זה כבר היה פומבי. לא המטרות אלה הבעייתיות בעצה.

נימצא שמי שהתחייב דבקה לא עמד בהחלטה ואל תלכו רחוק, מי שמספיק וותיק שיחשוב כמה פעמים הצהיר ולא עשה לעומת הפעמים שעשה ואז הצהיר. או כפי שכבר נאמר if you want to shoot,shoot, dont talkאז למה ?

התאוריה פה קצת מסתבכת ומכילה הנחות שאי אפשר לבדוק. עצם ההצהרה היא כבר נקיטת פעולה זה צעד ראשון לכיוון שאמצהיר חושב שנכון. ומיכוון שכבר עשה צעד אחד הרי שכבר התקדם ואז אפשר לנוח …

אבל הצעד לא באמת שינה במציאות דבר אבל כן את התפיסה. באו ניקח לדוגמה כתיבת ספר.

הצהרתי על כך כלומר אני סופר , אז מה עם אין עוד ספר אני עובד על זה ולכן אני סופר. ויותר מכך בזה שסיפרתי את זה נגיד לגל אני חושב שגל חושבת שאני סופר מה שגורם לכך שאני עוד יותר חושב שאני סופר. ואם אני כבר סופר אז למה להוציא את הזמן על ליכתוב ? מכאן שהמסכנה היא לישמור את הדברים בבטן.

ושוב לא מדויק, המשיכו לחקור ולפחות למה שנכון למחקר מלפני שנתיים יש שוב איזשהוא אבל. זה לא שמנגנון הבושה לא קיים אבל הוא מתחרה עם מנגנון שינוי התפיסה ובשביל לתת לבושה קצת דחיפה זה משנה בפני מי אתה מתחייב. אין דין התחיבות אחת לשניה. למרבה ההפטעה זה לא צריך להיות חבר קרוב או אח .

האדם הנידרש להתחייבות על מנת למקסם לפעולה זה משהוא שאתה מעריך, מכבד ושאתה חושב שיש לו סטאטוס יותר גבוהה משלך.

ופה לפחות אצלי מתחילה בעיה, מעטים מאוד האנשים שאני נימצא אתם בקשר ושמתאימים למעמד שמתאים לכול השלושה. הקרדיולוג שלי שם אבל זה לא שמחר אקבל טלפון מכהנמן … צריך לחשוב שהמחקירים האילו למעשה ניבדקו על סטודנטים וכן אז זה לא היה קשה לימצוא אדם שכזה אבל היום בעולם האמיתי שלי ?

נעזוב אותי ונחזור לשינוי, הרי רבים יודעים על כוח של קבוצה לשנות ולדחוף משומרי משקל ושלל סדנאות. שם אתה מצהיר ונידחף על ידי קבוצה לפעמים אורגנית אך לרוב זרה ומאיפה יצוץ לו כבוד במעט מאוד זמן ? אז נגיד שהמדריך מקבל קצת כבוד אבל אז למה לעבוד בקבוצות ? פה יש עוד מנגנונים אבל לעינינו החשוב זה העקיבה. כי לא מדובר רק בהצהרה על מטרה אלה גם סימון הדרך ומשוב על כך ובזה למעשה עברנו למנגנונים אחרים זה לא רק הצהרה וזה כבר יהיה ביום אחר

טוב אז מי שרוצה ליראות מה ניכתב כאן קודם שילחץ על 100-עצות-של-פרודוקטיביות

ומי שרוצה לעקוב במדיה אחרת שגם נותנת התראה מוזמן להיכנס לדף של חיים בעבודה