מחבר: admin

לחגוג הצלחות עבר ולתגמל את עצמך על הצלחות זה עצה שגם הייתה ברשימה (כמובן מפוצל למספר עצות) וגם כבר ניתנה לי בעבר על ידי דיאטנית.

את הציתות שהיה על גבי להכיר ולחגוג הצלחות עבר מצאתי פתאום במאמר על חוסן נפשי (resilience), שהרי האדם היעיל האידאלי מחזיק בראשו ובמחברתו עוד מלה משימות שנשארו לעשות ובמרוץ האין סופי שבוא כול משימה רק מוחלפת במשימה ואין אור בקצה המנהרה רק מבט לאחור ונשימה יתנו ליראות את ההשיג וההצלחה ולתת אורך רוח למשימה הבאה, טוב זה לא בדיוק יעילות לשמה אבל גם לא להישרף ולהצליח להמשיך לעבוד זה עוזר לטווח הרחוק.  במקומות אחרים שלא ניגנב מהם הסיפור המדויק דובר גם  על בנית ביטחון ,שהינה סימנו את המשימה הזאת אז גם נסיים את האחרת , שמירת מוטיבציה כי עם אתה חוגג יש סיבה לסיים ולא להיתקע על המשימה כי יש משמעות למעבר. המשעשע אותי לפחות בעצה הזאת היה החלק שבכח שתחגוג לעצמך יעודד אחרים לחגוג הצלחות.

כלומר עוף על עצמך רחוק גבוהה בקול וגרום לאחרים לעוף על עצמם וביחד תוכלו לבצע ראש של חץ וכמו להקת אווזים לעוף לשקיעה.

זה טוב ויפה מצייר תמונה נחמדה בראש אבל אני מעדיף את פבלוב.

פבלוב עם מישהוא לא באמת זוכר הצליח להוכיח שניתן לקשר בין אירוע לתגמול , בין צילצול לאוכל. אז בעוד הוא התעלל בכלבים על מנת להוכיח את זה יש מי שמציע שנעשה לעצמינו את זה. לקשור בין סיומה של משימה לתגמול כיפי. האמת שפה עוד היה חת על פשע כי ההצעה הייתה לתת שוקולד אז ביכלל עם אעשה את זה אצה גם מאולף לעבודה וגם במצב בריאותי לא טוב.

טוב כשאני חושב על זה מצבי כנראה כבר בנושא הזה לא טוב …

את פבלוב אי אפשר להכחיש זה בסיסי אז כנראה שזו עצה טובה לגידול עצמי של מכורים לעבודה

(מי שמתעקש על עובדות ודיוקים זה לא בדיוק פאבלוב אלה יותר סקינר אבל אני מעדיף כלבים על חולדות).

שימו לב פה שמה שחשוב הוא התגמול לאחר ביצוע העבודה, כלומר סובלים ואז נהנים.

למרות שזה לא “מדעי” אני מעדיף את מרי פופינס שכבר אמרה

In every job that must be done
There is an element of fun
You find the fun and snap!
The job’s a game

ובכך פשוט להנות מהעבודה

וכרגיל מי שחדש פה מוזמן לגלול וליבדוק מה היה בעבר

להמתין ולחזור בעוד שבוע/שבועיים או לצפות בפיסבוק או אצלי בלינקד עם זה עדיף

פרה פרה ביטוי נחמד אבל גם מומלץ כנכון לגבי נושה הפרודוקטיביות

הטענה הפשוטה הינה שפשוט אנחנו לא מוצלחים יותר מדעי בריבוי משימות וההנחה הפשוטה היא שבמקום להיכנס למשימה ולבצע אותה פעם אחת אנחנו מבזבזים יותר זמן בלהתחיל משימה לנטוש אותה לעשות משהוא אחר ואז לחזור חזרה. וזה עולה לנו בזמן. אבל זה לא נגמר כאן יש עלייה וסיכוי של עד פי שלוש פי שלוש לטעות (איזה ניסוח מתחמק עד פי שלוש יכול להיות גם 0)  וכנראה שכך זכיתי בכמה ארוחות ערב עם המשפחה בשבתות שלא התכוונתי לנסוע. אבל החלק הבעייתי ביותר בעני הוא שזה פשוט מטמטם אותנו. פשוט כמשמעו – ירידה של 15 נקודות בIQ. ופה זה מפחיד. כי אני עובד במיפעל עם משמרות שזה כבר מוריד כ10 נקודות עוד 15 בגלל נושא העבודה במקביל תוביל לסיכוי גדול לטעויות ולצורך למכן את העבודה לרמה שניראת באור יום מאוד מוגבלת. כפי שאתם רואים ניתן ליסתות מהנושא גם בלי לעבוד במקביל …

נחזור חזרה, כמה זמן מאבדים כעובדים במקביל – בצורה שלא מפטיעה כחול שהמשימה מסובכת יותר ודורשת יותר זיכרון – מאבדים יותר, כחל שהיא טבעית פחות כלומר לאכול ולעבוד לא יפגע בפרודוקטיביות אבל כן בגיזרה לעומת ליפטור בעייה חדשה תוכך כדי. וזה ממשיך לכיוון שאני פחות מעדיף והוא שכחול שהמשימה מוכרת ומיומנת פחות עלות ההפרעות יורדות דרךכך שלאדם מיומן לא תמיד מדבר בהרבה זמן לפעמים מדובר בחלקי שניות כך שבמובן הזה לא תמיד מדובר בהפסד

ושוב נורה מתחשק להגיד כמו כולם לא אל תעשה אבל יש פה יתרון של שבירת תבניות ואפשרות למחשבות חדשות יצירת תבנית חשיבה חדשה ובמילה אחת פשוטה יצירתיות

שוב קונפליקט בין יעילות ויצירתיות כמה מפתיעה.

כך שבסופו של דבר מה עדיף לא ברור, ותלוי תפקיד.

בשבועיים האילו למען האמת הו מספר אירועים אחרים מעינים שדורשים חשיבה לעתיד,

דן אריאלי הציג מחקר שאומנם ניראה כמו פי הקינג אך אחת המסכנות שלו היו לגבי תעסוקת נשים, בעוד שמדד של בדיקת כמות הנשים בהנהלה דירקטוריון של חברות הראו שלחברות עם יצוג נשי יש ביצועי חסר ביחס למדד  הרי שמדד מדומיין של חברות שבמחקר הנשים בחברה נתנו תשובות דומות לגברים – כלומר קיבלו יחס שווה והזדמנו שווה התוצאות היו עודפות. מה שכמו עם כול ערך אומר שלתת תוצאות ומשימות מדומיינות שרק יתנו נראות לא באמת עושה את העבודה. מה שמעלה שאלות לגבי כול נושא ההעדפה מתקנת ולא סתם כבר היו מדינות שבעבר הגדירו את זה כסוג של גזענות. ושוב שאלות לא ברורות כי ליבדוק יצוג זה קל , לבדוק הוגנות ופתיחת הזדמנות זה קשה יותר ופוליטית לא ניראה יפה.

שבועיים קשים אבל משמח אותי שהיה זמן גם לצאת מהישגרה ולהמשיך במלכה

וכרגיל מי שחדש פה מוזמן לגלול וליבדוק מה היה בעבר

להמתין ולחזור בעוד שבוע או לצפות בפיסבוק או אצלי בלינקד עם זה עדיף

את עיקרון פרטו אני מקווה שכולם מכירים, זה לא באמת חוק אלה דומה לחוקי פרקינסון אמיתות כלליות שחשוב ליזכור. זה אומר שהרוב מבוצע על ידי מיעוט. זה חוק כלכלי ממדבר על כך שרוב אמצאי היצור נימצאים אצל אחוז קטן מהאוכלוסיה אבל משם הוא מורחב כבר לכול מקום. בניהול רוב הצוות לא דורש יותר מידי התערביות אלה חלק קטן דורש את מירב צומת הלב. רוב החומר ביצור עובר כמו שצריך אבל מיעוט קטן של המנות צריכות התערבות וגוזלות את משאבי החברה. החוק המקורי דיבר על 20% שמחזיקים את ה80 ומשם שלמו של חוק ה80/20 אבל למעשה המיספר הזה לא באמת קבוע ומשתנה עם השנים, כפי שנאמר העשירים נעשים עשירים אבל זה שייך לסיפורים אחרים.

עכשיו עם ניקח את זה למחקרים שמראים שרק שלוש שעות באמת עובדים ביום אז זה לגמרי מתאים לעבוד עם הרוב מעט זמן ולשרוד. כי המשמעות שב20% מזמן העבודה אפשר לטפל ב80 % מהבעיות. ועם אנחנו רוצים להיות יעילים צריך להבין מה עושים עם ה20% שנשארים. בניהול האם התפוקה של האנשים שווה את הזמן העודף שצריך להשקיע ? (וכמובן שהשאלה משתנה עם הם רק בלימוד) והאם באמת צריך לטפל באותם 20%.
אז נכון שרוב מקומות העבודה יצהירו שכן וידרשו מצוינות אבל אז צריך ליראות עם הן מוכנים לשלם על כך. לא במילים מצגות וסיסמאות אלה כאשר צריך להשקיע כסף ולא פרוטה או להתעמת עם לקוח ולאחר בהזמנה. ועם אתם קוראים את הדף הזה בעברית סביר להניח שהמצוינות היא שם עם כוכבית …

וזה לא רע, צריך להבין ופה אני כבר מדבר יותר להורים. ויניקוט שיחרר אותנו מרודנותו של פרויד ואמר שלא צריך להיות הורה מושלם למנוע נזק לעתיד אלה צריך להיות מספיק טוב. אומנם הוא דיבר על האם אבל מאז כבר דברים השתנו . צריך לעקוב לטפל לעזור בצרכים אבל לא להיות מושלם. מותר להשאיר דברים ולפשל וגם משם הילד לומד. לומד להיתמודד עם תיסכולים, לגדול ולהיות עצמאי. אז עם אתם במערכת יחסים מיקצועית לטווח ארוך אל תהיו מושלמים. תשאירו יכולת חשיבה ואיפוק גם לאחרים. וכן זה טיבעי לא להספיק הכול תמיד ושיפלו דברים. בסופו של דבר הארגון ואתם תלמדו את הקיבולות הנכונות.

וכאן אנחנו מגיעים ומשלבים – לבריאות הורית טובה צריך להיות טוב מספיק. לבריאות נפשית בעבודה ואיזון זה גם צריך וכשמגיע הבחירה מה צריך לעשות בזמן שאתה מספיק פרטו בא לעזרה. לבחור את הנקודות המשמעותיות תחילה.
זה טוב גם לארגון פעם עבדתי במחלקה שדאגה לחקור ולפטור כול בעיה ואני מתכוון באמת לכול בעיה. כמה שנים אחרי חזרתי למחלקה שהצטמצמה ב70% ועלתה בביצועים. אז נכון שחלק מהבעיות נפתרו אבל אל דאגה תמיד צצות חדשות בעיקר הפרופורציות השתנו, עם זה לא שווה את הזמן זה מיותר ומבזבז זמן. וכבר אמרו חזל* “מברך על העקר ופוטר את הטפלה” [כן, אני ידע שזה על אוכל. לא להרוס סיפור טוב עם עובדות בשביל זה יש כוכביות].

אבל כרגיל לעשות זאת בחשיבה – עם האחוז הקטן שנישאר הוא ההבדל להצלחה אין מה לעשות זה שווה את התירחה. עם העוד שדורש הרבה צומת לב מפצה גם בביצועים אולי ז שווה את המחיר. המטרה פה היא לא לנטוש, אלה פשוט להשתמש בראש

הגיע הזמן להטביע מושג good enough worker, יש כבר את זה על אימהות, זה כבר הורחב לעבודות אז מה רע להעביר גם אילנו העובדים את מושגי ההורים (ומי שחושב שהכוונה לDo just enough – שיתחיל לקרוא מההתחלה)

וכרגיל מי שחדש פה מוזמן לגלול וליבדוק מה היה בעבר

להמתין ולחזור בעוד שבוע/שבועיים או לצפות בפיסבוק או אצלי בלינקד עם זה עדיף

פגישות

נושה מאוס שיש עליו מלה עצות

אבל כולם לא בדיוק מקוריות  ואיך נגדיל את זה בפשטות לא מחזיקות יותר מידי מיים ומחשבה בשביל לעניין.

להתחיל (ולסיים) בזמן [מדהים שבשביל להגיע ל100 זה פוצל ל2] תסלחו לי שלא מעניין אותי למצוא מחקר שבודק עם התחלה בזמן תגרום ליעילות יותר רבה …

לנהל אותן היטב … שגם פה זה פוצל לשתיים כולל לשים חוקים שאחד מהם הוא להתחיל בזמן ויש לנו כאן מעגל.

לסגור מכשירים, להקשיב ולעזור לאחרים (למרות שהדרך הבטוחה להפוך שעה אבודה בישיבה לשעת עבודה היא בהקלדה)

טוב כך צומצמו שישה שבועות של כתיבה לכמה שורות – ואפילו לא היה רעיות פחות מקורי אך יעיל כמו לעמוד, או בגרסה המודרנית יותר בהליכות.

ועדיין בכול העצות האמת ברורות יש אחת מאוד ברורה קופצת לעיין ומעט מידי מיושמת הרי שזה שפוט להפחית בפגישות. אז נכון שאין על פגישות מסדרון אבל בפגישות הגדולות תמיד וזמנים יותר מדי ומגיעים ליותר מידי זמן. שלא לדבר על כך שקיום הפגישה גם גוזל זמן עבודה כי כמו שדובר בפרק שעבר למה להתחיל משהוא כאשר הזמן אוטוטו ניגמר.

אבל עדיין למרות שזה נאמר דורות אנשים קובעים פגישות ואחרים לא מבריזים מהם .

ופה זה מעניין כי למה לעשות את זה, אז די לאחרונה חוקרת הייתה מספיק נחמדה בשביל לבדוק ולפרסם

דבר ראשון אנשים פוחדים לפספס, לא רק לפספס את הפגישה את ההזדמנות להבליח בה אלה לצאת מהתודעה ולהיות לא רלבנטיים לא לפגישה ולא לקידומים . שלא יצוץ הפרצוף כשיחשבו מי תורם. אבל גם למזמינים זה קיים שלא לשכוח לזמן את ההוא שלא ייעלב … אני חושש שרק השבוע הייתה לי דוגמה נהדרת שמילתי מקום של משהוא שהיה בחופשה והיה צריך את התקן שלו בפגישה למרות שמי שידע והציג את החומר היה המהנדס. אז אחרי שהברזתי התקשרו לוודא שאגיע רק כדי לשבת להנהן ואחרי כמה ימים לעדכן. ושוב מסתבר שגם פה הדרך הבריאה ביותר להתגונן היא בדוגמה אישית של המנהל. לשחרר …

בנקודה השנייה לא עושה טוב למזמן – אגוצנטריות והתרכזות בעצמו. אני רוצה תשובה אז כולם ישבו בשקט בשביל עם אצטרך תשובה ממישהו לא נמתין דקה אלה הוא יהיה שם …

נקודה הבאה היא חצי חיובית – פגישות יוצרות מחויבות. הדוח שצריך להימסר בישיבה יוכן דקה לפנייה אז במקום לרדוף אחרי אנשים שיטרחו לתת תשובות , מפריעים להם בחיים על מנת שיתנו תשובות – פשוט עוד דרך להגיד את הנקודה הקודמת רק בצורה חיובית ….

זה ממלה יומנים, גם פיזית וגם נפשיים – זה עוד משימה שתעשה גם עם אין תוצר אבל תיגרום לך להרגיש היום כבר משהוא בוצע …

הנקודה הבאה היא נהדרת (והבאה עוד יותר)  – פשוט סניליות יתר , אף אחד לא מקשיב אף אחד לא מבצע אז נידונים לשוב ולהיפגש כי לא באמת עשינו משהו (וגם לא נעשה).

ולנקודה הסופית כפי שנאמר אחרון אחרון חביב

בורות פלורליסטית או בורות קיבוצית זה שאתה יושב בישיבה וחשוב מי המטומטם שהזמן אותה ולמה רק אני רואה שהיא מיותרת כנאה לא נכון… זה שאנשים מגיעים לפגישה ומשתטים בה לא בהכרח אומר שהם מסכימים עם קיומה. כלומר סביר שלהניח שרוב המשתתפים בפרישה עם לא כולם חושבים שהיא מיותרת אבל אף אחד לא יגיד את זה כי הוא יחשוב שזו רק דעתו. וכך למרות שכולם מסכימים שאין צורך בפגישה היא תיקרה כי כול אחד שנניח על פי הנוכחות המרשימה שהוא הבעייתי. מבחינתי רק המושג הזה היה שווה את ההתעסקות עם נושא הישיבה.

אז תחסכו ישיבות ותהינו מהעוד חמש דקות

וכרגיל מי שחדש פה מוזמן לגלול וליבדוק מה היה בעבר

להמתין ולחזור בעוד שבוע או לצפות בפיסבוק או אצלי בלינקד עם זה עדיף

השיטה הנוכחית היא כנראה השיטה היעילה ביותר, עד כדי כך יעילה שחלק האמת המעיין היה החסרונות שלה בגלל שהיא טובה מדי. כלומר זו פעם ראשונה שנתקלתי בשיטה העם חסרונות של פרודוקטיביות יתר. הקונפליקט בין פרודוקטיביות ליצירתיות היה כבר אפשר לפגוש כבר בעצות קודמות. אבל הפעם השיטה כול כך יעילה שכבר נושא של קונפליקט בין פרודוקטיביות לביצועים עלה בפעם הראשונה.

אז מה כול כך יעיל ? מסגור זמנים time boxing. לא צריך תואר יועץ על מנת לבצע אותה – פשוט ביומן לסמן זמן ולהגדיר בו מה שיקרה. זה התחיל בניהול פרויקטים אג’ילי שהוא יש להגדיר זמנים קצרים בעלי תוצר ידוע וכתוצאה מההצלחה עבר ליומן הפרטי ודרס את רשימות הto do – במקום לרשום מה צריך לעשות, לבדוק עם אפשר לעשות את זה מייד ועם לא כבר לשים ישר ביומן עם הזמן שבוא זה צריך ליקרות . כול כך פשוט כול כך יעיל. לכולם ברור מתי התוצר ינתן כמה זמן מעריכים שיקרה. עם נדרש עזרה של אנשים אחרים כבר אפשר לתאם יומנים ולדאוג שיהיו זמינים. שלא לדבר על היתרון בסוף החודש שצריך לחשוב מה עשייתה לא צריך ללכת רחוק רק להסתכל ביומן וזה שם.

אבל זה מגיע עם אזהרה

יש דברים שלא מתאימים למסגור, כלומר מסתבר שפעילויות ותחביבים עדיף שלא למסגר בצורה צפופה מידאי אחרת זה מוריד מההנאה. דרך לברוח מהחיסרון הזה הוא לתכנן בערך – כלומר פעילות מסוימות לשים במסגרת של “היום” או “אחרי “הצהריים” ולא בין שתיים לארבע. זה די אומר שהטכנאי שמגיע מתישהוא היום ואולי מחר עשה שעורי ביית טובים.

חשיבה דורשת זמן, זמן לעבד זמן לעכן וזמן לעשות הקשרים …

ראו שליפני ישיבות או פגישות נוצר בזבוז זמן – על מנת שלא להתחיל משהוא שיקח יותר זמן מהמיסגרת ממלים את הזמן במשימות קטנות ולא יעילות – בדיקת מילים. סידור שולחנות כך שהזמן שהורווח במקום אחד הולך לאיבוד במקום אחר

החיים זה מה שקורה בזמן שאתה עסוק בלתכנן תוכניות אחרות שר לו גון לנון ואין מה לעשות החיים עשויים מבלתמים, לפחות בעולם שלי …

אותם בתלמים והמסגור הצפוף של הזמן יצרו לחץ, ולחץ הוא אייב הבינה …

ופה זה נהיה מעניין, כי המעבר בין פרודוקטיביות productivity לביצועים performance הוא בשלב שבו אתה כול כך יעיל שאתה מפסיק לחשוב ומנשה ליסגור את הכול על ידי הפעלת חוקי אצבע, אוטומציה של החלטות . מעולם לא חשבתי על זה כך ושווה חשיבה נוספת. אבל זה אולי לפעם אחרת

יש עוד אמירה ששמה את ממסגרי הזמן בצד לא נכון של המפה – קמצנים בכסף ובזמן על אחרים כי הכול מדוד ומשוערך אבל פה זה לקיחה ממחקר של עובדים שמבינים את שכרם השעתי והשלכה על אנשים שזמנם יקר וכנראה שצריך ליראות מה יגיד העתיד ויותר מחקר ממוקד.

וכרגיל מי שחדש פה מוזמן לגלול וליבדוק מה היה בעבר

להמתין ולחזור בעוד שבוע או לצפות בפיסבוק או אצלי בלינקד עם זה עדיף

שלושת הפוסטים האחרונים היו למעשה על מאפינים פיזים של מקום העבודה, בתאורה בסידור ובשמיעה. אני מניח שניתן היה להרחיב את הרשימה גם לריח אבל זה לא היה ברשימה המקורית בכול מיקרה היום חלק מעיצוב כולל גם את הנושה הזה. ומי שזה חדש לו אז שיתחיל להבין למה דוחפים בסופר מאפייה ומה זה רייח של אוטו חדש. אבל מתקדמים

אז למרות שליכאורה הרשימה חסכה מאיתנו את הרייח הרי זהיא הרחיבה באינטגרציה של האזור. כלומר עם אתה ניתקע ולא מצליח לזוז ולקדם נושאים שנה את הסנריו שאתה נימצא בו. סדר שנייה את השולחן או זרוק כמה דברים עליו בהתאם לצורך. שים מוזיקה (448 זוכרים ?) או אוזניות.לשקט. ושילוב נהדר שלוקח ומשלב עוד כמה נושאים וצעדו שנייה החוצה לאור טבעי ותרביחו גם את המסע.

אבל עם כבר שינוי אז כבר עד הסוף , לפחות ב2018 זה היה חדשני להגיד צאו הביתה. היום זה מרגיש כול כך לא נידרש לאמירה שאחדתי את העיצה הזאת פנימה מרוב שפשוט כבר ניראה שאין בררה.

טוב אז סימתי עם הנושאי הרשימה אבל באו נודה השבוע לא היה לה בשר וזה לא באמת מספיק לי כי אני לא למדתי פה כלום אז עם כבר התחלנו לדבר על ריחות באופן כללי נרחיב להבין את ההשפעה של הרייח. המנגנונים של ההשפעה של הרייח על העבודה הם עקיפים ומגיעים מכמה כיוונים:

חיובי : מצב רוח – כי קצת יותר קשה לעבוד שכפופים, עירנות – כי לא יעיל לעבוד תוך כדאי שינה, ריכוז ואמונה עצמית שלמען האמת ניראים לי קשורים לקודמים

ושלילי , ניראה לי שפה אין הרבה צורך להרחיב …

אבל מי יגרום לאותם שינויים.

רוזמרי ורייח קפה לערנות, יסמין להרגשה טובה, קינמון לריכוז, לבנדר ואננס לריכוז . יצריך לשים לב שזה אפקטיבי יותר לנשים

ולפחות מוכך אך נידרש : טענה ששמן לימון (?) שאני מאוד מקווה שמדובר בשמן הרחה עם רייח לימוני הפחית שגיעות כתיב – העלה ריכוז, אבל הרפרנסים בו מובילים לחברה שמוכרת הפלה ופלה – תרסיס רייח לימון למיפעלים …ועם הוא מפחית באמת שגיעות כתיב אני צריך פה תרסיס אישי.

אבל אמירה קטנה :בחלק הזה לצערי נאלצתי להיסתכל במחקרים ותחומים שאין לי מוסג ירקרק כמה הם תקפים, אז המדד היה עם ניתן למצוא אותם בsincedirect או במנועים אמיתיים ולא להגיע לברוזורים מיפעליים

וכרגיל מי שחדש פה מוזמן לגלול וליבדוק מה היה בעבר

להמתין ולחזור בעוד שבוע או לצפות בפיסבוק או אצלי בלינקד עם זה עדיף

מוזיקה ועבודה שילוב שהייטק זון מאוד אוהבים ולראייה הם כול הזמן  מנשים לגייס אליהם בתרומה לאוזנות חוסמות רעשים. כלומר לא אומרים לך מה לעושות עם להאזין או לסתם להיראות. אבל מי שמתאמן בבדאי מרגיש לנעימה ולקצב ישנה משמעות והקצב משתנה בין שיר לשיר ואף קיים המוסג של “power song בחלק מהאפליקציות על מנת לגרום לך להאיץ. כך שאת הקשר בין מוזיקה ופרודוקטיביות ניתן להבין וניראה שהוא מקובל תרבותית.

מסתבר שהקשר הזה נישב לעתיק כי עוד במלחמת העולם השנייה היו שידורים ממלכתיים על מנת להעלות את התפוקה, אז מזל שכוח אדם נתנו לי אזניות על מנת לעבוד. אבל למה זה אמור לעבוד ? רעיון אחד הוא שמזיקה משפיעה על המוח שלנו ובצורה מעניינת ישנה סונטה של מוצרט K448 שאמורה להפוך אותנו ליעילים ויצירתיים יותר, מחקרים טוענים שהנעימה עוזרת במטלות שונו ומשונות כקיפול נייר וגם בדיקת גלי מוח הראתה עלייה בגלי אלפה שמקושרים לזיכרון ולפתרון בעיות. בצורה מוזרה לשירים אחרים שנבדקו לא היה את אותו האפקט ולכן כבר נימצא היזם שהקים את ביבי מוצרט ולי נישאר להישאר בעבודה. אז מי שרוצה להיות לשנייה חכם יותר מוזמן לעצור ולהאזין תוך כדי: https://www.youtube.com/watch?v=tT9gT5bqi6Y

אחת המחשבות לגבי ההשפעה היא מידת העוררות שהשיר משפיע , שהיא “בדיוק במידה הנכונה” כלומר יכול להיות שיש עוד שירים לא ידועים שנמצאים בטווח אני רק מקווה שזה לא אחד מהזמרים והזמרות שהבנות שלי שומעות.

השפעה אחרת של המוזיקה היא תחת “תורת ההפעלה” שפשוט אומרת שחברים, העבודה שלנו היום היא שעמום אחד גדול ולכן צריך משהוא שקית יעיר וייתן תיקווה על מנת לשרוד את המשימה המשמימה.

ובהמשך לכך במשימות שפחות משמימות ודורשות זיכרון עבודה וריכוז – שם נימצא פגיעה כאשר העוצמה שלה תלויה הן בסוג המוזיקה והן בזיכרון העבודה – אותו זיכרון של חמש עד תשע ספרות בודדות שצריך להחזיק את המידע עד שהוא מעובד ועובר הלאה.

אבל מקום עבודה הוא לא בדיוק מה שקורה במעבדה ומסתבר שיש מעט מידי מחקרים שבדקו את זה, כלומר בדקו בצורה אובייקטיבית. יש במדעי החברה נושא שניקרה גורם מתווך כלומר שאין השפעה ישירה אלה השפעה על נושאה אחר. ובצורה פשוטה אין לארוחת הצהריים שלי עקרונית דרך להשפיע על המשקל של איישתי – זה אמור להיות המשקל  רק שלי. אבל עם אכלתי (בצורה תאורטית כמובן) את כול הבשר  בבית ולא הכנתי מעבר לזה לה לא יישאר והתוצאות בהתאם – אז לא כמות המזון שאני אכלתי השפיע אלה כמות המזון במקרר. (ולהגנתי אומר שפשוט סופרסל איחר, בצורה תאורטית כמובן).

אז עובדים ומנהלים בטוחים שיש השפעה אבל ההשפעה היא כנראה מהחופש לשמוע, מהיחס לעובד , מהרוגע שמושרה בסביבה ולא מהמוזיקה עצמה. העובדים פשוט מקבלים בשמחה את המתנה ונותנים או משכנעים את עצמם שהם נותנים תמורה {ראו עבודה מהבייט כדוגמה} ועוד לא ברור מה ההשפעה של המוזיקה עצמה. עובדים במקומת אחרים השתמשו במוזיקה על מנת לנטרל רעשי סביבה שוב זה לא המוזיקה עצמה אלה השקט והניתוק שהיא מאפשרת שגם ארבע קירות ודלת יכלו לעבוד מצוין.

אז לצערי זה אומר את האוזניות לקנות בעיקר כי היום דוחסים את כולם בOpen space וצריך קצת שקט . לא לשים בפליליסט של עבודה את אבשי כוהן למרות שהוא נגן מוכשר ולהחליף אותו במוצרט , ורק להגיד תודה כי העכברים במעבדה היו צריכים לשמוע אותו רצוף כמעט חצי יממה

וכרגיל מי שחדש פה מוזמן לגלול וליבדוק מה היה בעבר

להמתין ולחזור בעוד שבוע או לצפות בפיסבוק או אצלי בלינקד עם זה עדיף