את עיקרון פרטו אני מקווה שכולם מכירים, זה לא באמת חוק אלה דומה לחוקי פרקינסון אמיתות כלליות שחשוב ליזכור. זה אומר שהרוב מבוצע על ידי מיעוט. זה חוק כלכלי ממדבר על כך שרוב אמצאי היצור נימצאים אצל אחוז קטן מהאוכלוסיה אבל משם הוא מורחב כבר לכול מקום. בניהול רוב הצוות לא דורש יותר מידי התערביות אלה חלק קטן דורש את מירב צומת הלב. רוב החומר ביצור עובר כמו שצריך אבל מיעוט קטן של המנות צריכות התערבות וגוזלות את משאבי החברה. החוק המקורי דיבר על 20% שמחזיקים את ה80 ומשם שלמו של חוק ה80/20 אבל למעשה המיספר הזה לא באמת קבוע ומשתנה עם השנים, כפי שנאמר העשירים נעשים עשירים אבל זה שייך לסיפורים אחרים.
עכשיו עם ניקח את זה למחקרים שמראים שרק שלוש שעות באמת עובדים ביום אז זה לגמרי מתאים לעבוד עם הרוב מעט זמן ולשרוד. כי המשמעות שב20% מזמן העבודה אפשר לטפל ב80 % מהבעיות. ועם אנחנו רוצים להיות יעילים צריך להבין מה עושים עם ה20% שנשארים. בניהול האם התפוקה של האנשים שווה את הזמן העודף שצריך להשקיע ? (וכמובן שהשאלה משתנה עם הם רק בלימוד) והאם באמת צריך לטפל באותם 20%.
אז נכון שרוב מקומות העבודה יצהירו שכן וידרשו מצוינות אבל אז צריך ליראות עם הן מוכנים לשלם על כך. לא במילים מצגות וסיסמאות אלה כאשר צריך להשקיע כסף ולא פרוטה או להתעמת עם לקוח ולאחר בהזמנה. ועם אתם קוראים את הדף הזה בעברית סביר להניח שהמצוינות היא שם עם כוכבית …
וזה לא רע, צריך להבין ופה אני כבר מדבר יותר להורים. ויניקוט שיחרר אותנו מרודנותו של פרויד ואמר שלא צריך להיות הורה מושלם למנוע נזק לעתיד אלה צריך להיות מספיק טוב. אומנם הוא דיבר על האם אבל מאז כבר דברים השתנו . צריך לעקוב לטפל לעזור בצרכים אבל לא להיות מושלם. מותר להשאיר דברים ולפשל וגם משם הילד לומד. לומד להיתמודד עם תיסכולים, לגדול ולהיות עצמאי. אז עם אתם במערכת יחסים מיקצועית לטווח ארוך אל תהיו מושלמים. תשאירו יכולת חשיבה ואיפוק גם לאחרים. וכן זה טיבעי לא להספיק הכול תמיד ושיפלו דברים. בסופו של דבר הארגון ואתם תלמדו את הקיבולות הנכונות.
וכאן אנחנו מגיעים ומשלבים – לבריאות הורית טובה צריך להיות טוב מספיק. לבריאות נפשית בעבודה ואיזון זה גם צריך וכשמגיע הבחירה מה צריך לעשות בזמן שאתה מספיק פרטו בא לעזרה. לבחור את הנקודות המשמעותיות תחילה.
זה טוב גם לארגון פעם עבדתי במחלקה שדאגה לחקור ולפטור כול בעיה ואני מתכוון באמת לכול בעיה. כמה שנים אחרי חזרתי למחלקה שהצטמצמה ב70% ועלתה בביצועים. אז נכון שחלק מהבעיות נפתרו אבל אל דאגה תמיד צצות חדשות בעיקר הפרופורציות השתנו, עם זה לא שווה את הזמן זה מיותר ומבזבז זמן. וכבר אמרו חזל* “מברך על העקר ופוטר את הטפלה” [כן, אני ידע שזה על אוכל. לא להרוס סיפור טוב עם עובדות בשביל זה יש כוכביות].
אבל כרגיל לעשות זאת בחשיבה – עם האחוז הקטן שנישאר הוא ההבדל להצלחה אין מה לעשות זה שווה את התירחה. עם העוד שדורש הרבה צומת לב מפצה גם בביצועים אולי ז שווה את המחיר. המטרה פה היא לא לנטוש, אלה פשוט להשתמש בראש
הגיע הזמן להטביע מושג good enough worker, יש כבר את זה על אימהות, זה כבר הורחב לעבודות אז מה רע להעביר גם אילנו העובדים את מושגי ההורים (ומי שחושב שהכוונה לDo just enough – שיתחיל לקרוא מההתחלה)
וכרגיל מי שחדש פה מוזמן לגלול וליבדוק מה היה בעבר
להמתין ולחזור בעוד שבוע/שבועיים או לצפות בפיסבוק או אצלי בלינקד עם זה עדיף
