טוב אז התחלתי לא מההתחלה ויצא שניפתח פרק של לבוש. אבוי לציניות שאני מתחיל מזה. כי מי שמכיר אותי מבין את ההקשר.
אבל לא מדובר פה על אופנה אלה על “עצה” לדבוק במדים כלומר בגדים קבועים.
היגיון סביב זה מגיע מההנחה שהחלטות שלנו צורכות משאב מוגבל וכמו כול אוטומציה של החלטות חסכנו ועכשיו נוכל להשקיע במקום אחר. זה לא פעם ראשונה שאני ניתקל בעצה הזאת ובדרך כלל מוצמד אליהה תמונה של מפורסם זה או אחר ב”מדי” העבודה שלו. סטיב גונס והפולו לדוגמה.
טוב אבל יש פה בעייה, טרחו לחקור את הנושא והתוצאות לא בדיוק הדירות. כלומר יש אנשים שבאמת מוגבלים בכמות ההחלטות ויש כאילו שלא. לזיכרוני החלק המעניין ביותר הוא שמי שמאמין שהמשאבים שלו מוגבלים באמת מושפע ומי שלא, לא. ממש העידן החדש “תאמין בעצמך”. אחר כך ניסו לקשור את זה לאנרגיה כללית ולא רק להחלטות ופה זה פשוט גם עם זה נכון, כי אנרגיה ניתן לחדש ולרענן (אבל לא לאגור).
אבל למרות מה שכתבתי אני עדיין חושב שיש פה יתרון, אבל יתרון אחר של איכות חיים.
היכולת בסוף היום להחליף את הבגדים נותנת סימון שניגמר שלב העבודה ומתחילים החיים. כך שעם קשה להיתנתק או להיכנס למוד עבודה טקס שכזה יכול לעזור קימעה ולעזור לשיגרה.
ובסוף מילה קטנה, עם בחירת בגד לעבודה גוזלת ממך אנרגיה בצורה שמשפיעה זה דבר שמצריך חשיבה ובדיקה. כי זו פחות או יותר ההחלטה הפשוטה ביותר של היום עם אין לך באותו יום ראיון …
ומשהוא לסוף, ניתן לצפות בתכנים ישנים פשוט לילחוץ על 100-עצות-של-פרודוקטיביות.
לגבי העתיד, מוזמנים לחזור או לעקוב בלינקד שלי או בדף הפיסבוק שניקרה איך לא חיים בעבודה