100-עצות-של-פרודוקטיביות

לימחוק את כולם

העצה הבאה היתה לגבי התנהלות נכונה עם מיילים או דואר אלקטרוני – לנקות את התיבה. ליקרא למחוק ולהעביר מהתיבה הכללית החוצה. פה הייתי צריך גם ליקרוא וגם למרות חוסר הרצון הבסיסי לנסות בשביל ליראות כי התיבה שלי והושלחםן שלי נקיים בעיקר כשהם חדשים.

אז למה לנקות – האמת שבHBRמאמרון הזה  רק דיברו על כך שזה יגביר יעילות אבל למה ?

אז דבר ראשון מדובר בקישור בין סדר יעילות , אני חושב שכול בעל מלכה יוכל להסביר את הצורך בסדר של מכשירי העבודה ויש בעולם מספיק מומחי יצור רזה, מעריצי טיוטה או סתם אוהבי ביטויים שיגידו ש5S היא דרישה ליעילות ולמופתיות ויש לנקות, לסדר ולשמור על כך יום יום על מנת למנוע בזבוז. ויש חלק של צדק בטענה שלהם שסדר מוביל ליעילות אבל בזה והקשר לבריאות חניכיים עוד נגיע בהמשך.

אבל לסדר יש גם מחיר כך שהתשובה היא לא רק שם

מצאתי טענות על האפקט של רשימות מילים אין סופיות עלינו שהם לא רק “יעילות ויעילות בשם היעילות”

  1. תחושת לחץ אל מול התיבה המלאה וההצפה הרגשית אל מול הרשימות האין סופיות שהמשימות גדלות מאיתנו לחץ שיכול בהמשך להיתבטה בצורה פיזית – האמת התאורים שם הם פשוט של שחיקה ולחץ “רגילים” רק שפה הגורם הולך הביתה יחד איתך (עם חיברת את הטלפון למייל של העבודה).
  2. ביזבוז זמן – קריאה ומציאה של המיל שרצית מוצאים 22 דקות ביום כי אתה קורה גם מילים שסתם נמצאים בדרך – או לפחות את הכותרת.
  3. פגיעה אקולוגית כי המיילים הלא קרואים יש להם טביעת מילים פחמנית. אבל עם הסביבה חשובה לך ברמה שזאת תבדוק קודם עם הטלפון כבוי בלילה ויש לי תחושה שזהוא שלא ..

ומיצד שני יש את האפקט של ניקיון התיבה עלינו עלינו – תחושת שליטה כלומר אני לא שולט מי ישלח לי מייל , מתי ואיזה משימת תתחבה ביפנים אבל אני יכול למחוק אותו מחייב הנף עצבה ובינינו יש כמה אנשים שבכול פעם שאני שומע אותם אני מת לשים אותם בחיים בתיקיית הspam, או לקטלג אותו בשלל אופנים. ואפילו לשיעשע שיעילות כשאני מעביר בין תיקיות לעשות/דחוף/נעשה/ ותיקיות מוצר. אז ליכאורה הסימנים היו בעד השיטה אז ניסיתי אותה.

אבל ליפני כן צריך להראות את התמונה המלאה ולענות לטענות:

סדר – שווה פוסט משלו הוא טוב אבל יש לו מחיר.

לחץ – טוב זה אישי, אבל מי שרוצה מוזמן לדבר ולמצוא ביחד שיטות להתמודד

בזבוז זמן – אותם חוקרים שמצאו את ה22 דקות מצאו שמצד שני קיטלוג זה 14 דקות וחיפוש בקיטלוג 11 דקות אז ביחד אנחנו מדברים על 25 דקות שזה יוצא ביזבוז של 3 דקות לעומת המצב שלנו כאשר אנחנו לא מקטלגים

תחושת שליטה – מה שעושה לך טוב בנאדם. תסדר מילים, תיקנה שוט או שב אצל פסיכולוג.

 ולמען האמת זה ניראה כמו עצה שנכתבה בשנות ה90 שאיחסון היה יקר, היום בעזרת חיפוש מהיר מתגלים כול התשובות גם לבי לתייק אותם מראש נכון ובלי להתלבט עם יש מייל עם כמה נושאים להיכן להזיז. ומה שיותר חשוב זה ניהול נכון של תוכן התיבה: לא להשאיר מידע מיותר. זה לא שמבצע אוקטובר 2019 מהרווחה אקטואלי היום או רשימת העוגות ל2016. ושוב חוזרים לעצה שכבר ניתנה יש מייל עם משימה קצרה לא לתיייק לעשות ולשכוח. שהמחשב יסנן את המילים שלא צריכים להגיע ופשוט ליבחור מה ליקרוא. אני עוד לא מספיק עסוק בשביל ליקרוא רק מילים שאני בשורת הTo.

אבל הייתי חייב לנסותף

דבר ראשון היה ביזבוז של שעה על מנת להתחיל מ0 ואז לישמור, למען האמת בהתחלה זה נתן תחושה טובה נגמר היום ניגמר המקום. אבל אז היה צריך לעשות דוח חודשי ותיקיות הגיבוי לא היו על השרת המקומי ולא היתה רשת – אז שעת עבודה הפכה לשעת שיחה. ובגדול זה היה ההבדל. קצת יותר תחושה טובה עם מחיר של תלות בסביבה. מה שמוביל אותי למסכנה שזה לא עצה רעה אבל לא טובה ועם מסתכלים לפחות על המחקר שנפל אצלי ביד זה אפילו מוריד את היעילות.אז לסיכום עם 3 דקות ביום זה מה שחסר לך אל תתייק, עם אתה צריך צקט תחושה שליטה זה שיטה זולה ועם אתה לא שייך לשתי הקטגוריות האילו – זה לא באמת משנה.

טוב אז מי שרוצה ליראות מה ניכתב כאן קודם שילחץ על 100-עצות-של-פרודוקטיביות

ומי שרוצה לעקוב במדיה אחרת שגם נותנת התראה מוזמן להיכנס לדף של חיים בעבודה

If you want to shoot shoot, dont talk

אנחנו עדיין בתקופה של שנה חדשה וחשבונות והבטחות מה שמוביל יפה לעצה הבאה שבספר להצהיר על המטרות.

ולכאורה זה לא משנה מה המטרה הצהרה אמורה לשפר את ההגעה. למחויבות הפומבית אמור להיות ערך בכך שהמחיר של אי עמידה במטרה הוא גלוי לכולם, פשוט מסדר בושה. זה כבר לא החשבון שלי מול עצמי אלה ההיתמודדות מול אדם חיצוני או קבוצה. שילוב יעיל של אחריות,בושה וגאווה יוביל לביצוע המשימה

נפתח בדייטה, ניכתוב ספר או פשוט נגיד בישיבה שנסיים את הפרויקט עד הראשון לחודש הבה. הצהרנו התיחיבנו ולכן זה יקרה. בימינו שבכול שנייה אנחנו מחוברים זה יכול להיות פומבי, בכול שעה והתחיבות מול כול המדינה.

עצה שנישמעת נהדרת הגיונית מובנת בלי תאוריה מסובכת מסביב רק כרגיל עם חוברת העצות הזאת עם בעייה קטנה, זה לא תופס מחקרית. והעצוב זה שזה לא מידע חדש. עוד כשלמדתי על הצבת מטרות זה כבר היה פומבי. לא המטרות אלה הבעייתיות בעצה.

נימצא שמי שהתחייב דבקה לא עמד בהחלטה ואל תלכו רחוק, מי שמספיק וותיק שיחשוב כמה פעמים הצהיר ולא עשה לעומת הפעמים שעשה ואז הצהיר. או כפי שכבר נאמר if you want to shoot,shoot, dont talkאז למה ?

התאוריה פה קצת מסתבכת ומכילה הנחות שאי אפשר לבדוק. עצם ההצהרה היא כבר נקיטת פעולה זה צעד ראשון לכיוון שאמצהיר חושב שנכון. ומיכוון שכבר עשה צעד אחד הרי שכבר התקדם ואז אפשר לנוח …

אבל הצעד לא באמת שינה במציאות דבר אבל כן את התפיסה. באו ניקח לדוגמה כתיבת ספר.

הצהרתי על כך כלומר אני סופר , אז מה עם אין עוד ספר אני עובד על זה ולכן אני סופר. ויותר מכך בזה שסיפרתי את זה נגיד לגל אני חושב שגל חושבת שאני סופר מה שגורם לכך שאני עוד יותר חושב שאני סופר. ואם אני כבר סופר אז למה להוציא את הזמן על ליכתוב ? מכאן שהמסכנה היא לישמור את הדברים בבטן.

ושוב לא מדויק, המשיכו לחקור ולפחות למה שנכון למחקר מלפני שנתיים יש שוב איזשהוא אבל. זה לא שמנגנון הבושה לא קיים אבל הוא מתחרה עם מנגנון שינוי התפיסה ובשביל לתת לבושה קצת דחיפה זה משנה בפני מי אתה מתחייב. אין דין התחיבות אחת לשניה. למרבה ההפטעה זה לא צריך להיות חבר קרוב או אח .

האדם הנידרש להתחייבות על מנת למקסם לפעולה זה משהוא שאתה מעריך, מכבד ושאתה חושב שיש לו סטאטוס יותר גבוהה משלך.

ופה לפחות אצלי מתחילה בעיה, מעטים מאוד האנשים שאני נימצא אתם בקשר ושמתאימים למעמד שמתאים לכול השלושה. הקרדיולוג שלי שם אבל זה לא שמחר אקבל טלפון מכהנמן … צריך לחשוב שהמחקירים האילו למעשה ניבדקו על סטודנטים וכן אז זה לא היה קשה לימצוא אדם שכזה אבל היום בעולם האמיתי שלי ?

נעזוב אותי ונחזור לשינוי, הרי רבים יודעים על כוח של קבוצה לשנות ולדחוף משומרי משקל ושלל סדנאות. שם אתה מצהיר ונידחף על ידי קבוצה לפעמים אורגנית אך לרוב זרה ומאיפה יצוץ לו כבוד במעט מאוד זמן ? אז נגיד שהמדריך מקבל קצת כבוד אבל אז למה לעבוד בקבוצות ? פה יש עוד מנגנונים אבל לעינינו החשוב זה העקיבה. כי לא מדובר רק בהצהרה על מטרה אלה גם סימון הדרך ומשוב על כך ובזה למעשה עברנו למנגנונים אחרים זה לא רק הצהרה וזה כבר יהיה ביום אחר

טוב אז מי שרוצה ליראות מה ניכתב כאן קודם שילחץ על 100-עצות-של-פרודוקטיביות

ומי שרוצה לעקוב במדיה אחרת שגם נותנת התראה מוזמן להיכנס לדף של חיים בעבודה

25 שעות ביממה

אין ספק שיותר שעות יאפשרו יותר יעילות והטוב ביותר היה להוסיף שעות ליממה. ובגלל שזה לא אפשרי כול עוד אנחנו מסתובבים כאן מסביב לשמש היו כבר רבים שדיברו על פשוט להתחיל מוקדם.

זכרתי את נ’ שתמיד טען שהזמן היחידי שהוא עובד היה כשהוא היה מגיע ליפני כולם. זכרתי גם את שנות בית הספר שבהם על מנת לנצל כמו שצריך את אחר הצהריים השיעורים היו מוכנים לפנות בוקר והחלטתי לנסות את העצה להעביר את פעילויות הערב לבוקר.

אצלי פעולות הערב הן ללכת ולהזיז את הגוף ויש לזה מעבר לתחושה שבשבע כבר הספקת משהוא עוד איזה תוספת של שריפת קלוריות ועזרה לשינה על מנת שלא להוריד דופק ליפני השינה

אבל זה צריך להיסתדר עם הלוז של הבית מה שאומר שהיצתרפתי זמנית למועדון ה5 בבוקר כי בשש כבר צריך להכין ארוחת בוקר.

וכן יש בזה משהוא מאוד מסודר ומקל. חמש קמים חמש וחמישה בשכונה עם הקפה כבר מטילים קריר חביב אבל זה לא זה.

לי באופן אישי המעבר של שעות הפעילות לבוקר היו עם חיסרון גדול. הליכת הערב נתנה לי זמן לסגור את היום והחורשה הקטנה שעל המסלול ניראת כמו יער, אז נכון שאת החזירים החליפו ציפורים אבל אנחנו כבר מסתדרים. וזה הזמן שכבר מספיק מאוחר שהילדים ישנים אבל רוב ההורים עוד ערים לסגור איזו פינה ולהתעדכן בלי הצקה

כששאר השיגרה קבועה זה לא באמת משנה, כי הגעתי נימרץ להכין ארוחה – אז הבנות הרביכו כריך חביתה והמרץ כשמגיעים לעבודה התבזבז לו על ישיבה. והחלק היותר בעיתי הוא שבערב לפחות אצלי סימתי קצת יותר רעב אז אפילו את היתרון של הקלוריות איבדתי …

אז לי שאין לי בעיה לקום בערב מהכורסה בשביל תנועה ובערב מוצא יתרונות זה לא עצה טובה. בשנה החדשה כבר חזרתי לשיגרה. את הקימה המוקדמת השארתי לשבת, להספיק את הכינרת ליפני שעם ישראל בא.

טוב אז מי שרוצה ליראות מה ניכתב כאן קודם שילחץ על 100-עצות-של-פרודוקטיביות

ומי שרוצה לעקוב במדיה אחרת שגם נותנת התראה מוזמן להיכנס לדף של חיים בעבודה

זמן ביולוגי אידיאלי

עצה 52 בחוברת מצא את הזמם האידאלי שלך ושם תעשה את העבודה, כלומר כולנו אנשים כולנו שונים ולכול אחד מאיתנו ישנו הזמן שבוא הוא יעיל ביותר, ונכון שכול אחד הוא יחיד ומיוחד אבל לרובינו זה יהיה בין תישע ל11 בבוקר. וזה הזמן לבצע את העבודות שדורשות ריכוז ועם פוטנציין להיכנס לflow. עצה הדרת שרציתי לישם רק יש בעייה קטנה – שיגרת עבודה.

מישום מה למרות שכבר שנים מדברים על פגישות check in  קטנות אני נימצא במקום שמנשה הכול לגלות ובניגוד לדרך של הכוונה שהמטרות יורדות מלמלע למטע נידרש בכול בוקר כשיגרה לבצע רצפים של פגישות עבודה לדווח את המצב ובמקום להפשיל שרבולים מחממים מאפים. כך שעד שמגיעים באמת לעבוד מדובר לפחות מבחינתי בשעות לא יעילות

אז למי שיש מזל ויש לו זמן יש דרך לנסות ולעלות על הזמן וזה הגרך לבצע משהוא  לא מדעי בצורה מדעית – תצפית.

שים טימר פשוט וכול חצי שעה לכתוב מה רמת הערנות,

עד כמה אתה בפוקוס (כלומר גם עם ב12 אתה ערנו אבל מותרד מארוחת הצהריים זה לא בדיוק הזמן)

ועד כמה יש לך מוטיבציה לעבוד, ובוא נהיה כנים הכול יחסי

לתעד כך כמה שבועות ובשאיפה שיתגלה שעה מועדפת שלפחותת מהניסיון הקטן שלי גם בלי כול הניסויים מי שמכיר את עצמו כמה שנים יגלה גם בלי הטררם מתי יעיל ומתי לא.

לצערי שוב לעצה הזאת לא מצאתי הסמכה רצינית, החיפושים זרקו אותי בין מגזינים ובלוגים לניהול לבין מאמרים לגבי זמני התנהגות של יונקים.

כך שזה הגיוני אבל לא נימצא מוכח מדעית ועם מישהוא מוצא מאמר אמיתי בנושא – אשמח שיעכן.

לי זה לא משנה כי הזמן היעיל שלי מבוזבז על שיגרות

למזלי יש לי כבר כמה שנים על מנת ליראות איזונים שונים

ישיבות יום כן יום לא – פוטר חלק מהבעיה אבל עדיין מונע היכנסות לשיגרה

ישיבות יום כן יום לא – פוטר חלק מהבעיה אבל עדיין מונע היכנסות לשיגרה

ישיבות בעמידה לפחות מונעים את ביזבוז הזמן ועם הם גם פיזית לייד האזור שבוא נידרשת ההיתערבות הבאה אז יש עוד קצת קירבה לאידיאל

לפחות במערכת הזאת אני יכול ליכתוב בשמן שאני רוצה ולפרסם בתקופה אחרת אז זה לא שאני באמת מיחוץ לשיטה פשוט השאלה הגדולה זה על איזה תוצר ומתי …

טוב אז מי שרוצה ליראות מה ניכתב כאן קודם שילחץ על 100-עצות-של-פרודוקטיביות

ומי שרוצה לעקוב במדיה אחרת שגם נותנת התראה מוזמן להיכנס לדף של חיים בעבודה

חוק שתי הדקות

מיתוך 4 הצוותים שלי יש צוות עמוס במיוחד, וגם בלי לקרוא מאמרים ועצות בפורומים השתרשה בו התרבות של נתחיל מהמשימות שלא לוקחות זמן. מה שמעניין שם הוא שהמשימות פיזית נמצאות בקופסאות מול הפנים של העובד לדעתי זה שונה מהחוויה של רוב מי שיראה את העצה הזאת. הסיבה לצורת עבודה הזו מבחנתן היא די פשוטה ניקוי של השולחן זה מוסג פיזי ושולחן נקי מקופסאות פחות מלחיץ אז עם אין התערבות והפרעות של מישהוא אחר, הן יתחילו בטיפול בדברים הקטנים. ואז שניתן כבר ליראות את השולחן – למשימות שלוקחות זמן.

כי החוק הוא לכאורה מאוד פשוט – עם יש משהוא שלא לוקח הרבה זמן לעשות אותו, עד שתי דקות במקום להשקיע את הזמן לתייק אותו ולמחוק אחר כך מהרשימה פשוט תעשה. היפה בחוק הזה שהוא מכיל בתוכו כבר את הסיג של עם יש לך משהוא חשוב או דחוף לעשות תפעיל שיקול דעת.

איך אפשר להתווכח עם חוק שמכיל בתוכו שיקול דעת ? אי אפשר *

באמת זה היה אחד מהדברים שעזרו לי להיגמל מרשימות והסתובבות עם מחברות אבל כשלעצמו הוא חסר משמעות כי זה אומר עכשיו שתעצור משימות באמצע תעשה תחזור וזה לא הכוונה. החוק הזה יעיל רק שהוא משולב עם עוד התנהגויות.

רוב המשימות והבקשות היום מגיעות מרחוק, זה לא משמישהו שיושב לך על השולחן ומבקש. ואז נכנס פה נושא של בחירה של מתי ליראות את הבקשות האלו. נושא  שבטח יתגלה כעוד עצה במאמרון שנפגוש בעתיד ואז נפגוש את אותם משימות בחלקים ביום שכבר אין בהם משהוא אחר שאתה אמור לעשות וניתן ליישם את החוק הזה. וגם את המשימות שנופלות מרחוק כי לא ניתקת את הטלפון בזמן או שצדו אותך במיסדרון ניתן להעביר לשם פשוט על ידי הבקשה הפשוטה – אני עסוק עכשיו תישלח/י לי מייל שלא אשכח. זה גם מפעיל עוד שלב  סינון .אותו אדם צריך ליזכור לשלוח את ההודעה ולהזיעה קצת בכתיבה ועם זה לא באמת היה חשוב או דחוף והוא צריך קצת להזיע אולי ההודעה לא תגיעה. על מנת ששלב זה יהיה יעיל יש להקפיד להסתובב בלי מחברת ולשים את הטלפון בכיס. מה שמשאיר אותנו סך הכול עם ר’ וא’ עם המשימות האלו. ובעצם המשימות של ר’ אף פעם לא קטנות אז רק א’ נישאר ואיתו כבר ניסתדר.

* תמיד יש אצלי כאן כוכבית , זה די  מעצבן אבל אילו החיים, אז כפי שאי אפשר להיתכח עם העצה הזאת גם אי אפשר להוכיח אותה ולא מצאתי שום בדיקה רצינית בנושא שהיא מעבר למדעי עצות הסבתה שאף אחד לא בדק אמפירית. זה אומנם עדיף ממחקרים מזויפים אבל פופר לא מרוצה

טוב אז מי שרוצה ליראות מה ניכתב כאן קודם שילחץ על 100-עצות-של-פרודוקטיביות

ומי שרוצה לעקוב במדיה אחרת שגם נותנת התראה מוזמן להיכנס לדף של חיים בעבודה

to do list

אחד הדברים שאני נהנה ממנו כשאני מאבד או הורס טלפון זה מחיקה של העבר, כול אותם אנשי קשר שלא הייתי איתם בקשר נעלמים להם לתהום הנשייה, כיצד זה קשור ליעילות – טוב אותם אנשי קשר ביום יום הם המשימות והעצה שכולם מקבלים בהתחלה היא לעשות רשימות.

כפי שהגדיר זאת טוב אחד מהאנשים שחנכו אותי בהתחלה – העיפרון הקצר ביותר זוכר יותר מהמוח שלך. הבעיה הייתה שהוא לא הבין שאני דיסגרף ולכן זה שרשמתי לא אומר שאבין את זה בעתיד והנטייה שלי להשאיר את המחברות לייד המכונות שעליהם הייתי עושה ניסויים. אבל היום כבר הכול בענן וניתן לבצע רשימות רבות שימשיכו איתנו לעד גם בלי שיהיו רשומות בקלסר הכחול הגדול.

אז כן העצה הטרבילית שמצאתי הפעם הייתה להכין את אותם to do list שבזכותם פעם לכול אחד בייד היתה מחברת והיום יש אין סוף אפליקציות ורשימות. מה שאומר שכיראה אין צורך להסביר את היתרון של הרשימה בלגלות מה יש לעשות , ובשאיפה ליראות את התמונה הגדולה ולדעת לתעדף.

, בצורה מוזרה בהמשך של המאמר היתה גם עצה להימנע מהרשימה . כלומר הפעם אפילו לא הייתי צריך לחפש ולבדוק כי זו אחר זה היו עצה של תירשום (עצה מס’7)  והימנע מרשימה (עצה מס 68).

זוכרם את הנושא של פול גז בניוטרל ? קיום רשימה הוא משימה שכבר נותנת לך תחושה שעשית משהוא לארגן ואפשר לעצור, גם לא כול המשימות שוות. חלקן לוקח חמש דקות וחלקם חודשים אבל שנים תופסים שורה כך שעם אתה מוחק שורות זה לא אומר על התרומה שלך לחיים , לחברה ולמשפחה. זה דרך לגרום לדברים לא חשובים ולא דחופים לקראות אבל מי אמר שביכלל צריך את זה ?

אחד המנהלים שעבדתי מולו היה צריך תיזכורות קבועות, בשלב מסויים שאלנו אותו למה ואז הוא אמר שבפעם השלישית שאנחנו מבקשים ממנו הוא מבין שזה רציני ולא שטות והיום עם הרישום בענן פיתאום משימות שכבר ברור שלא יתרמו דבר אבל רשומות – נידרשות . כי מעבר על משימות האים הן עדיין נדרשות זה מלכה שדורשת חשיבה בזמן ניהול הישיבה ויותר פשוט מלשאול עם אותם צריך לעשות לבצע להציג ולבזבז לכולם את הזמן.

אז בין העצות של להחזיק רשימות ללנטוש מצאתי לי דרך ביניים:

את המשימות השוטפות אני שמתי באוטומט, כול בוקר מתחיל ברוטינה שמוודה שמה שצריך נעשה, קפה, סיבוב שהקו לא ברח ומה שצריך מני עזרה מטופל ושם לרוב כול התיכנונים הולכים לפח וזה זמן הבל”תם.

יש את המשימות הגדולות – אותם אני והמנהל שלי מעדכנים כול שבועיים.

משימות דחופות – פשוט נעשות

ומעבר לזה מחזיק רשימה מאוד קצרה של משימה עד שלוש שצריך לעשות

כך שמה שנימצא שם כבר עבר סינון

זה לא מושלם, דברים נעלמים לפעמים, אבל כפי שאמר אותו מנהל תיזכרו לבקש שלוש פעמים.

טוב אז מי שרוצה ליראות מה ניכתב כאן קודם שילחץ על 100-עצות-של-פרודוקטיביות

ומי שרוצה לעקוב במדיה אחרת שגם נותנת התראה מוזמן להיכנס לדף של חיים בעבודה

שינה

נימאס לי שכול עצה במאמרון של HBR שאני מסתכל עליה וקצת בודק מתגלה כלא מדויקת אז החלטתי לא להגריל את העצה הבאה אלה לחפש אקטיבית אחת שנראתה ממבט ראשון שתמיד נכונה – שינה.

גם היו לי כמה שבועיים מראש כתובים אז אמרתי זה זמן לעשות גם שינוי בחים ואחרי שאבדוק עם באמת שווה לשיים לראות עם זה עושה הבדל.

אז על הצורך בשינה אי אפשר להיתווקח , אני זוכר שאפילו בלימודים היו על הנושא סדר גודל של 7 שעות עם דיונים על גלים ,איך ישנים דולפינים ששוחים וכימיקלים מעוררים.

אז נעשה את זה פשוט עם לא ישנים  – מתים,(אבל זה לא אומר שעם ישנים לא שלא מתים)

עם ישנים פחות הופכים לפחות אינטליגנטים ולמרות שיש מי שמאמין שבורות היא כוח ניראה לי שאת זה אתם לא רוצים (עם כי למען האמת המחקרים לגבי גודל האפקט לא אחידים)

אבל אנחנו פה בפרודוקטיביות מדברים

ושוב בקיצור מי שישן פחות עצבני, פחות מפוקס – מה שעולה בטעויות,קושי בפיטרון בעיות ובעיות זיכרון. הוא גם   רגיש יותר ללחץ וחשוף יותר למחלות שפשוט עולים בימי עבודה ותחלופת עובדים. ואחד  הדברים המצחיקים זה שאחת הסיבות המובילות לחוסר שינה זה עומס יותר מה שניראה פה כמו מעגל קסמים.

בשינה גם מחזקים הזיכרונות לטווח ארוך (אבל לשים ספר מתחת לראש לא עובד) המידע במוח מוטמע לטוב וגם לרע [ואולי בגלל זה האמרה לא הולכים לישון עיפים ?]

השתכנעתי לנסות ולישון , אבל כניראה שדברים שרודפים אחריהם לא קורים

ביום הראשון היתי חייב לבקבק את הבירה ולפנות מיכל , כמובן שקצת הסתבך והערב ניגמר.

בשני הבת לא הרגישה טוב …

אחר כך סתם נתקעתי מול פרק מטומאתם

יום אחר טלפון מהקו, אין טכנאי וצריך עזרה עכשיו

בערב אחר קפצתי לא’ ודיברנו קצת, וכמובן שניפגשים רק שהילדים ישנים.

ועד שסוף סוף נירדמתי מוקדם – קמתי ליפני השמש לבדיקות רופא.

יום אחר צרות טובות הופעה

והאמת שגם יום אחרי – כך זה הסתדר

וכך במשך שבועיים ישנתי מעט מידי – כרגיל חוץ מיום אחד.

כי השיגרה היא:

חוזרים מהעבודה,

נימצאים קצת עם המשפחה

וצריך בכול יום לעשות צעידה

אחרת הד”ר יכעס נורה

ואז בה לי קצת לנשום, להתאוורר

או סתם על הנישואים לנסות לשמר.

ובדיוק שכאסתי על עצמי שזה לא הגיוני ששינוי שכזה מבחינתי לא הגיוני אורן שלח קישור למושג שניראה מבטיח – דחינות שינה נקמנית שמיסביר שזה דרך להשיג תחושה של שליטה על הזמן כשאין זמן. ולמרות החסרונות יש לזה גם לפחות מבחינה פסיכולוגית יתרונות. ואותי משעשע שאחת העצות כמו לקוחה מהפוסט הקודם קח הרבה הפסקות קטנות

דרך הגב הבירה שמנעה שינה כבר מוכנה והיא יצאה מה שרציתי אז בקרוב לבישול הבא.

לילה טוב

טוב אז מי שרוצה ליראות מה ניכתב כאן קודם שילחץ על 100-עצות-של-פרודוקטיביות

ומי שרוצה לעקוב במדיה אחרת שגם נותנת התראה מוזמן להיכנס לדף של חיים בעבודה

הפסקות ארוכות

אמרו קח הפסקה ארוכה, לך 30 דקות, נמנם 20 דקות ותוכל לא לייד המחשב. טוב אני מניח שעם אני אשן 20 דקות זה לא יתקבל טוב על ידי הנהלה שלי אז על זה אני אוותר. אבל ליפני שניקפוץ למה שפרקטי בשבילי power naps זה לא רעיון רע. זה ממלה מצברים ובשילוב קפה ליפני שנרדמים אמור להיות שילוב מוצלח ביותר לפי המחקרים. ראיתי גם מחקר שלעבדי משמרות זה גם יכול למנוע כול מיני מחלות אבל שוב ניסיתי לשכנע כאן במפעל וזה לא יקרה אז מי שקורא את זה – שיאמץ.

אבל למה לעצור ב20 דקות עם עולים כבר ל30 דקות כבר מגיעים לגלים הארוכים דבר שמשפר קבלת החלטות ו90 דקות כבר בונה קשרים קוגניטיביים חדשים כך שנעשים אפילו יותר יצירתיים. [אבל גם קצת יותר זמן המומים עד שנהיים ערניים] אז הלאה למיטה בזמן העבודה …

ויש לנו פה גם מהנדס אחד כזה שלא שם על אף אחד , הוא מנמנם לו כאן בסביבה  אחרי הארוחה והאמת שזה עושה עבודה טובה. היחס של דקות עבודה לתפוקה שלו הוא מצוין. גם מאמרים גם ניסון נוסחה לניצחון.

ללכת 30 דקות זה אחלה עצה לך 30 דקות ביום ותהיה בריא יותר זה בטוח אולי גם קצת יותר חטוב אבל מה הקשר לפרודוקטיביות ? הליכה מייצרת אפקט של מדיטציה וחזרתיות וכמו שינה עמוקה יוצרת קשרים קוגניטיביים חדשים. ובנושא זה רצוי בכלל ללכת בחוץ למרות שכרגע הנושא הביטוחי בנושא זה לא פשוט. הטענה לפי המחקרים היא שיפור בזיכרון ועליה ביצירתיות – דיברנו על הקשרים החדשים אז יש פה כאן יתרון.

אבל צריך לשים לב שבצורה קצת מוזרה משימות שדורשות ריכוז התדרדרו אחרי הליכה …

ויש להליכה עוד יתרונות לא כהפסקה אבל ראיתי שהליכות ערב נמצאות בחוברת כעוד עצה אז נשמור את זה לשם…

ודיברו פה על לאכול מחוץ לעמדה, ובימי הקורונה זה חשוב עוד יותר לא רק טיפה להתרענן אלה גם למען האמת לדבר. כי בסוף תמיד לשכול לבעיה עם תישמע עוד עצה זה יעזור נוראה. שלא לדבר מבחינת דיאטה עם תוכל מול מחשב לאורך יותר מידי זמן תימצא את עצמך עם מנה ועוד מנה. אבל פה זה שוב למען הניתוק ושבירת השיגרה. ואנחנו פה לפרדוקטיביות ולשם זה לא התשובה

אבל לפי מה שאני מוצא במאמרים זה לא ההפסקה הזאת שתשנה ועדיף לקחת הרבה הפסקות קטנות כלומר 10 דקות בכול שעה ולא לעצור בצהריים לשעה. שמעבר לעזרה הנפשית יתנו למוח קצת זמן לעבד את הנתונים וליצור את הקשרים החדשים מוח. במשימות ארוכות אותן הפסקות את המוטיבציה מחזירות ויותר חשוב למנהלים שרצים משישיבה וישיבה – הן מאפסות את תשישות ההחלטה ויותנו את אותה אנרגיה רצויה.

אני השתכנעתי ויוצא להפסקה אבל קצרה.

טוב אז מי שרוצה ליראות מה ניכתב כאן קודם שילחץ על 100-עצות-של-פרודוקטיביות

ומי שרוצה לעקוב במדיה אחרת שגם נותנת התראה מוזמן להיכנס לדף של חיים בעבודה

10,000 שעות עבודה

10000 זה מספר עם יחסי ציבור טובים , עם תלך 10000 צעדים ביום תהיה יותר בריא ועזוב את זה שמה שצריך זה בערך 7000. ועם נשלב את המוניטין של 10000 עם משהוא אקזוטי כמו עיתונאי שמתעסק עם פסיכולוגיה נטמיע בכולם שצריך להתאמן המון על מנת להיות מומחה. זה לא בדיוק עוזר להיות  פרודוקטיבי עכשיו אבל זה רשום כעצה אז זורמים

עכשיו אל תבינו אותי לא נכון אני בעד ניסיון. כלומר גם לי בה להצדיק לפחות בעני עצמי שאני צריך להיות שווה יותר וכול דבר שיעזור כך צריך להיות מאומץ על ידי כולם. ויש לי יותר מ10000 שעות ניסיון במה שאני עושה גם עם תורידו מזה את זמן הקפה.

אבל אני צריך להיות פה כנה ובוא נדבר על שני דברים שחוותי

אני כבר קורא וכותב 39 שנים, ובהתחשב בכך שיש לי 5 סמינריונים בעברי הרי ששעות הכתיבה שלי עברו את כול מה שנדרש על מנת להיות ממוחה לגרש ו”כ”. אבל זה לא דיוק עבד ועם בטעות עד עכשיו אין שגיאות כתיב זה רק בזכות מתכנת מזהיר

וגם על אחרים נדבר.  בתחום שלי יש בישראל כמה מומחים. אחד מהם עובד כאן בסביבה שלי. פעם שעוד הייתי צעיר וחסר ניסיו ונתקלתי עם ס’ בבעיה ללא פיטרון כלומר היה לנו רעיון אבל רעיונות של שני מהנדסים פעורים שרועים בעיה פעם ראשונה בחיים . אז נשארנו עד מאחר לחפש ולחקור ופתאום מצאנו שני מומחים בסוף המסדרון . ישר כמוצאי שלל דיברנו וביקשנו עזרה. לאחר כמה דקות שני המומחים נתנו אבחנה שתיארה את הבעיה – זה ניראה כמו ביצה מבושלת. יופי עם יש שם אולי יש גם הסבר אבל לא אותם מומחים פשוט אמרו במילים אחרות שזה ניראה כמו ביצה וזה לא בדיוק עזר לפתור את הבעיה כי להסתכל על בעיה ולתאר כמו מה היא נראתה במילים מאוד כליליות לא צריך להבין הרבה רק  להיות עם אוצר מילים רחב .

נחזור לחיים הרצינים , המחקר המקורי דיבר על הבדל בין כנרים, ובין זה לבין החיים המודרניים יש כמה הבדלים אבל זה לפסקה הבאה. אבל מבדיקה של מתאם בין שעות אימון ליכולת ובעזרת הרבה יחסי ציפור נכנס לכולנו לראש תתאמנו תתאמנו תתאמנו ותאמינו. אבל כול כי שמתעסק עם חקירות מתאם זה לא סיבה אבל זה מסתדר נוראה טוב אז זה ניכנס לראש. גם 10000 שעות זה מספר כו רחוק שלא ניתן בשבוע אותו לבדוק. אבל בדקו ונחשו מה מצאו ? שעם מנסים את המחקר לשחזר זה לא הולך. ונוסף עוד מחקר שיצטרף למשבר השחזורים המקולל.

זה לא שאימונים זה רע, זה להוציא את הטוב ביותר מעצמך . אבל זה לא תחליף לכישרון ורעיון.

וזוכרים שדיברנו על כנרים – נגינה זה פעולה טכנית פשוטה שדורשת חזרה. וממאמרים שלא יצא לי לבדוק עם הם עדיין תקפים ניראה שחזרתיות טובה לשיגרה. כלומר עם אתה בעולם שלא מתפתח ולא משתנה תיתאמן תיתאמן ושוב תיתאמן אבל מה לעשות שהעולם היום כבר לא כזה ?

מה באמת עושים – מתאמים על דברים אחרים.

על לחשוב ולשאול שאלות, ולהטיל בהכול ספקות

ובזה כול מי שמכיר אותי יודע שאני טוב …

טוב אז מי שרוצה ליראות מה ניכתב כאן קודם שילחץ על 100-עצות-של-פרודוקטיביות

ומי שרוצה לעקוב במדיה אחרת שגם נותנת התראה מוזמן להיכנס לדף של חיים בעבודה

שינויים קטנים

גם מסע בין אלף מילין מתחיל בצעד אחד אמר פילוסוף סיני ואין קלישאה טובה מזאת להפריח אז אומנם עם אלף מייל ברצף אין לי ניסיון אבל מי שיתחיל יום טיול במידבר יהודה בצעד אחד קליל ומהנה שיעשה לכולנו טובה וחוץ מאופטיות יתאזר גם בטלפון של יחידת חילוץ. מסע ארוך מתחיל עם תוכנית והכנות וגם אז עוד צריך להתכונן לצרות. וכן לצערי זה מניסיון …

לעומת זאת לטיול בשכונה בהחלט ניתן לצאת ברגל קלילה , לפעמים יחפה בצעד אחד בלי תיכנון . ובסוף זה תלוי במידת האימון כמה תהיה גדולה השכונה. ומי יודע עם קצת אימון ואמונה יתפתח לו בעתיד למסע .

כי העצה בחוברת היתה : לבצע שינויים קטנים כאילו שלא יכבידו על המערכת ומבחינתי זה עצה שתלוייה מאוד במטרה שלך. זה לא שיש לי ספק על הכוח והיכולת של שינויים קטנים, הטקסטים האילו שאני כותב מלאים בהם כאשר אני משתדל שבכול טקסט יהיה שינוי ולמידה של דבר קטן נוסף , כלומר לא רק על היעילות אלה גם על האתר שבה הוא נכתב. אבל צריך להכיר גם במגבלות

ובדומה לתאור של שני סוגי הטיול בהתחלה ,שנויים קטנים מבולים לתוצאות קטנות, וכן הם מצטברות אז עם התחלת עם תוכנית סדורה יותר או פחות וברור לך מה לעשות עם תוצאה של כול שינוי הם יצטברו ויעזרו אבל עם לא אז שיפרת הרבה דברים עשיתה הרבה ובמציאות שום דבר לא השתנה. בעייה נוספת היא שאתה צריך להבין שאתה מוביל ומוגבל בשני אופים. האחד הוא שלא תמיד ניתן ליראות תוצאות בשינוי אחד קטן ואז קל את הדרך לנטוש והשני קצת יותר קשה להסביר אתה מוגבל למקסימום מקומי. כי אולי דצד יש משהוא אחר יעיל הרבה יותר אבל בשבילו צריך קצת לישבור את החוקים ולגלות מה קורה מסביב.

הרי שעולים בעליה תמיד יש אחריה ירידה אבל אז צריך להרים את הראש וליראות עם יש פיסגה גבוהה יותר לעלות בה ולינפוש.

וזה גם כול כך קשה להודות בפני עצמך שמה שאתה עושה זה מזיז את הזרת קצת אז קוראים לזה בשמות “מפוצצים” קיזן ,אג’יל ואפילו עיצוב פנים (design thinking) שכולם סביב אותו רעיון נשנה קצת היום ועוד קצת מחר ובסוף את העולם ניקח (נקודה למחשבה בכול הפילוסופיות האילו יש גם חלק של גישה לעובד שנוטים לשכוח.

התמונה של פוסט זה היא סופו של דבר שהתחיל בצעד גדול וניגמר בצעד קטן כמתוכנון ….

טוב אז מי שרוצה ליראות מה ניכתב כאן קודם שילחץ על 100-עצות-של-פרודוקטיביות

ומי שרוצה לעקוב במדיה אחרת שגם נותנת התראה מוזמן להיכנס לדף של חיים בעבודה