סדר ופרודוקטיביות לכאורה זיווג מושלם, אבל מהסוג שגורם לי צרבת , התאוריה של פרויד עוד יותר מקצינה ממנה למי שצריך פירוט קיבעון אנלי מאופיין בנטייה לסדר, ניקיון , עקשנות, דייקנות לכאורה כול מה שצריך על מנת להחזיק מקום פרודוקטיבי אבל עם המחיר של חוסר יכולת לסבול אי וודאות ועמימות [וכמובן גם קמצנות] האמת זו מחשבה שעד היום לא הייתה לי סיבבת היצור וקיבעונות של פרויד וכדאי להרחיב על זה בעתיד. גם למושג האולטימטיבי של הסדר “מדיניות שולחן נקי” תמיד נלווה לי ציטוט המשויך לאלברט איינשטיין :
if a cluttered desk is a signed of a cluttered mind, of what, then is an empty desk a sign?
כלומר פי תמונות של השולחן שלו (לא רוצה להיתעסק עם זכויות יוצרים בישביל זה יש קישורים) זה ניראה באמת משפט שניתן לשייך לו רק חבל שהוא הופיע כבר ב1911 …
אבל המטרה שלי פה זה לא להפיץ את המחשבות שלי אלה לנסות ולבדוק בצורה ניטרלית כמה שאפשר. ופה לסדר ניקיון ופולחני ה5S למי שהיגיע ליצור הרזה ושאר חבריו יש נקודה כולשהיא. גם מחקרים שניסו לימצוא את החיובי שבבלגן ראו שאין מה לעשות וכשיש סדר בשולחן יש סדר במשימות והן יותר מתקדמות. יותר מזה לפחות לגבי מפעלי יצור סביבה מסודרת מעודדת לעמוד במוסכמות , לשחק בטוח. חלומו של כול מנהל ביצור עבודה על פי נהלים …
אבל יש טענות לעוד יתרונות לסדר. יש פחות לחץ למרות שהמחקר שאני פגשתי היה על אימהות ורמת הסדר ביית מה שדי מוציא את העיקר כי גם אצלי שאני לא האדם הכי מסודר כשהבנות משאירות סלון שלא רואים את הרצפה ולא ניתן לשבת על הספה אני מתעצבן שיסדרו אחרת אני זה שיעשה את עבודתם … אבל לא רק אימהות היו רגועות יותר אלה גם בדיקות MRI כך שזה לא יכול להיות מוזנח כבדיחה … וסדר בחוץ מוביל לקבלה של נורמות חיצוניות ובריאות – ובצורה הכי פשוטה נימצא קשר לבריאות השיניים, כי יש סדר עוקבים אחרי חוקים ובבוקר ובערב מצחצחים ….
היה גם מחקר שאתה ניתפס כיותר לחוץ פחות עיקבי ולא ניתן להגיע אתך להסכמות ואתה פחות מקודם [זהוא מצאתי במה להיתפס] אבל זה פשוט מסמל על האחרים ולא על הסדר, (והאם זה קשור לאותו קיבעון של פרויד בידי מנהלים ? לפסיכולוגים פיתרונות)
אז אתה מסודר ויפה ואסתתי כמו כולם, פה זה כבר מתחיל המחיר כי כשאתה כמו כולם אז איפה אתה ?
וכן המחיר הגדול של הסדר הוא העצמי, השונה והיצירתי. הרעיונות בסיעור מוחות היו סטנדרטים יותר פשוטים יותר (עם כי שאותה כמות מה שמראה כרגיל על השאלה שתמיד יש של איכות מול כמות. כי מסתבר שסיביבהלא מסודרת מעוררות השראה להשתחרר מהמסורת, המנגנון המוצע הוא ששולחנות עבודה מבולגנים יוצרים תצורות מעורפלות. והן ניתנות לפירוש בצורות שונות ולעורר מחשבות שונות
וכאן כבר מתחילה שאלה של איזו פרודוקטיביות אנו מחפשים, את הפועל שיעשה מה שאומרים או את מי שיגיד המלך ערום ולא כדאי כך לעשות.
אז האמת שבנושא הזה לא חיבים להחליט, סדר בא סדר הולך האטרופיה קימת בעולם ורק גדלה ובשביל עבור בין המצבים צריך לפעמים רק לשחרר כמה דקות ושלחן מסודר הופך לחלום בלהות …
אז אפשר בבוקר להתחיל עם שולחן מסודר לסיים את המשימות ומה שנידרש בצהריים לא להתאמץ לסדר ולצד בלגן קטן בבעיות לטפל. הסינים כבר עלו על זה עם היינג ויאנג.
מצד אחד היה כייף לחזור למאמרים, מצד שני עצוב שלא השתנה הרבה כבר 10 שנים, ויש שיגידו מעל 50 או אלפי שנים.
וכרגיל מי שחדש פה מוזמן לגלול וליבדוק מה היה בעבר
להמתין ולחזור בעוד שבוע או לצפות בפיסבוק או אצלי בלינקד עם זה עדיף
היום המקביל לשולחן מבולגן הוא מסך הבית במחשב,
סתם מעניין, גם שם יש אותו הבאלגן כמו על השולחן ?
והשאלה העיקרית אם תרצה להזכר מפרטים מאירוע שקרה לפני מספר חודשים/ שנים האם תדע למצוא בזמן סביר ?
כל דבר אחר שקשור לאסטטיות בלבד ניראה לי כדיון מיותר שקשור להעדפות האסטטיות של אותו האדם ובטח שלא מרמז על יכולות.
לא בדיוק כי הרעיון הוא שיהיה מבולגן בעניים וגם מסך עם המון קבצים עד שאין להם מקום הוא מסך שהחומר מפוזר בו בטורים. וחלק מהיתרון של הבלגן ממה שהבנתי את המאמרים הוא ביצירה של צורות לא מוגדרות.
לגבי מציאה – ctrl f עובד סביר