אז הפעם לכאורה משהוא אחר לגמרי, אבל כמו בשאלות מתמטיקה בתיכון – מומלץ לקרוא עד הסוף.
כי מי שיוצא לו לדבר איתי יודע שחלק מהסיפור של לכתוב זה לילמוד דברים חדשים, כי אין כמו ללמד וליישם. אז זה היה לבנות אתר , מה ליכתוב בשביל שהמנוע של גוגל יקרא אותו. איך ליקרוא אותו ועוד שלל נושאים טכנים קטנים שלא נימצאים מול מי שקורא.
והפעם קרא משהוא אחר, דבר שחשבתי שנורא מסובח התגלה כפשוט לגמרי.
פעם כשעוד לא היתה קורונה המטרה של הדף הזה היתה לקחת נושא/ מאמר שלם ליקרא לחקור ולהנגיש. ואז נאלצתי בעוד הרצאת אורח בקורס יועצים אירגוניים לישמוע בפעם החמישים את משל הקופים. ואחרי שחיפשתי את המקור כימעט עשור הבנתי וידעתי שמישהוא עומד מולי ובלי כוונה אומר שטיות גם עם אין לידו מיץ עגבניות.
והגיע הקורונה , היה זמן פנוי ואח עם מיקרופון טוב אז הקלטתי קצת, עד שהוא התחיל לתת יעוץ, משהוא שהיה אמור להיות יצוג טוב
אך זה ניראה מסובח נורה להקים פודקסט, כלומר להקליט היה גם לא פשוט עם תוכנות מוזרות אבל איך לשים את זה בענן וליצור, להנגיש לפרסם ובשביל מה. אז זה נינטש בצד. וגם היה שינוי קל בתוכנית לעתיד, גיליתי שבעצם אני די אוהב את מה שאני עושה וזה עוד לא הזמן לעזוב ולפתח נתיב חדש.
אז כשמשהוא ניראה יותר מידי מסובח ובלי סיבה הוא נינטש. עד שהגיע סיור האחווה.
הבת היתה בטיול צופים ועד שהגיע האוטובוס היה קצת זמן להמתין. תוך בערך שלוש דקות של שעמום וגישה להקלטה ישנה הועלה הפודקסט לאוויר בלי יותר מידי הכנה
והינה הוא פה :https://www.podbean.com/ea/pb-qwb6y-1111d04
חי בועט וכרגע בלי חברים, כי את הקול במיקרופון שלי הנוחכי לא הייתם אוהבים
ועל מנת לא לגמרי לצאת מהסדרה יש פה מתחבת עוד עצה של פשוט להתחיל. כי לפעמים דברים פחות מסובכים
וכרגיל מי שחדש פה מוזמן לגלול וליבדוק מה היה בעבר
להמתין ולחזור בעוד שבוע או לצפות בפיסבוק או אצלי בלינקד עם זה עדיף
