זה די תחושה אמבוולנטית לשים את הלא במרכז, כהורה לשמוע לא זה לא בדיוק מה שאתה רוצה. למען האמת זה בדרך כלל לא נעים לשמוע, ליפעמים לא נעים להגיד אבל הטענה היא שזה הכרחי.
הרי זמן שלא בוצע לצורך משימה שלא רצית זה זמן שניתן לנצל אותו , שלא לדבר על זמן ישיבה מיותרת שבוא אתה לא רק לא מועיל לעצמך גם לא לסביבה. וזה לא רק לוחות זמנים שמיתעקבים, אלה פחות זמן לכול משימה והחשוב ביותר – תוספת שחיקה.
כי אירגונים ואנשים מנסים למקסם משאבים . ומי שבשקיקה מבצע כול משימה נוח יותר להטיל עליו עוד – מה שמוביל לעודף מאמץ ושחיקה. לא סתם אמרו בצבא מי משמקיע שוקע – מסתבר שחוקרים מדיוק שזה לא בדיוק כאן עלו על זה.
לוחות זמנים זה קל יותר להראות, אתה לא בפוקוס על המשימות שלך ולמעשה הזמן שהוא משאב שבחוסר – נעלם. ואז או שתמצא זמן בזמן הפרטי (שוב שחיקה), תבתר על אחכות המשימה או לא תעמוד בזמן
וכמובן שצריך לדעת להגיד לא, כבר היה את מי שענה במילה אחת, “לא”
אז זה עיצה שליכאורה נישמעת יפה הגיונית פשוטה ואפשרית לניסוי רק שעם אני אציב פה את הכן זה גם ישמע אותו הדבר, פיתוח קשרים התנסות , הזדמניות ניראות ועוד ועוד (ולא דיברנו עוד על להגיד לא לבוס)
הפיתרון הנכון יותר שקראתי הוא לא להיות בכן ולא אלה לישאול. למתי צריך, על חשבון מה, במה אני לדעתך אתרום , באמת צריך את זה וליפעמים מגיעים ביחד ללא, לפעמים לכן
אז שוב הגאנו לעיצת למלם שבא הפרודוקטיביות הריגעית באה על חשבון דברים אחרים. הפעם כמו שניתן ליראות בתמונה הראשית מעבר למאמרים ניתקלתי גם בקומיקס של עבודה די ציני וחביב. workchronicles
וכרגיל מי שחדש פה מוזמן לגלול ובדוק,
להמתין ולחזור בעוד שבוע או לצפות בפיסבוק או אצלי בלינקד עם זה עדיף
